גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

אך במילואים הוצע לי להצטרף כחובש קרבי לפלוגת סיור ולא עמדתי בפיתוי (בעיקר .48 בזכות האנשים האיכותיים ששירתו בה) והמשכתי ביחידות שדה עד גיל עוד כנער התחלתי לעבוד במטע (עוד מעבר דרמטי). גם לאחר הצבא, בקיבוץ גבולות (שנת שרות שלישית), עבדתי במטע (וגם הדרכתי קבוצת מתנדבים דוברי גרמנית, כי זאת שפת האם שלי). במטע של גבולות הפתיע אותי פרי שלא הכרתי לפני כן - מנגו – ומאז זהו פרי אהוב עלי במיוחד. עם שובי לכפר מסריק חזרתי למטע, אך כעבור זמן מה יצאתי להדרכה ב'השומר הצעיר' (בחוסר רצון, "קיבלתי את דין התנועה") ורק הגעתי לאוניברסיטה. 25 בגיל לא למדתי הנדסה או רפואה, אלא ספרות; לא רציתי להיות מורה (זה היה בעידן הלימודים הפונקציונליים), לכן מומנו הלימודים ע"י הקיבוץ הארצי, תמורת הבטחה שבתום הלימודים אעבוד קדנציה בעיתונות התנועתית. למדתי באוניברסיטת תל אביב (סיימתי תואר ראשון בהצטיינות) ובשנה ג' גם התחלתי לעבוד בשבועון "השבוע בקיבוץ הארצי". עיקר עבודתי העיתונאית הייתה בתחום התרבות והאמנות ונהניתי מכך (אף על פי שהעבודה הקשתה על הלימודים). מלחמת יום הכיפורים קטעה זאת (הייתי מגויס חצי שנה). ) לנעמי, בתם של תמר ושעיה אורן ממייסדי קיבוץ 29 לאחר המלחמה נישאתי (בגיל אילון (היא עצמה הייתה בגרעין בנים שהתיישב בקיבוץ שניר, אך לבסוף הצטרפה אלי לכפר מסריק). נעמי חיזקה אצלי את הזיקה לגליל המערבי - לנוף האנושי ולשכיות החמדה של הטבע. לקיבוץ הארצי הודעתי שאשלים את הקדנציה העיתונאית לאחר שנעמי תיקלט היטב בכפר מסריק. לאחר נישואינו המשכתי לעבוד לסירוגין במטע (שבהדרגה עבר מנשירים לאבוקדו), לפעמים בחצי משרה, במקביל לפעילויות אחרות בקיבוץ (בין היתר עבדתי חצי שנה כ"מטפלת" בפעוטון). מילאתי הרבה תפקידים, לא תמיד בהצלחה, ביניהם כאלה שתרומתי בהם הייתה משמעותית: סדרן עבודה ותורנויות (פעמיים), עורך העלון (יותר מפעם), ועדת ההשתלמות, ריכוז ועדת המינויים, דובר הקיבוץ וחבר די סדרתי במזכירות הקיבוץ. בתחום הרוח היו לי פה ושם ניסיונות ספרותיים, שלא הרשימו במיוחד, ועסקתי די הרבה בצילום כתחביב (גם נעמי, שהייתה צלמת טובה ממני). חזרתי 1981 נעמי נקלטה היטב וזכתה לחיבה ולהערכה רבה, נולדו לנו שתי בנות וב לעיתונות, לאותו שבועון ולאותו תפקיד. ערכתי מדור שקראתי לו "טביעות אצבעות", שנים, עד 4 על אמנות ותרבות בתנועה הקיבוצית ובכלל, ושמחתי בחלקי. זה נמשך כ הולדתו של הבן שלנו. כמקובל לגבי פעילים ה"חוזרים לאספסת", עם שובי הביתה עבדתי חצי שנה ברצפת היצור במפעל "דוקרט". שנים נוספות ביקשתי ואישרו לי לשוב לאוניברסיטת תל אביב, לתואר 5 כעבור השני, הפעם במימון כפר מסריק. כוונתי הייתה להשתלב בתום הלימודים בהוצאת

- 69 –