גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

בחרתי בקיבוץ אילון, קיבוץ השומר הצעיר, כיוון שהיו לי שם קרובי משפחה, משפחת הגעתי לקיבוץ ונקלטתי בקבוצת "רימון", בני גילי, קבוצה 1959 קצ'נובסקי. באוגוסט חביבה, שקיבלה אותי בחום. מעולם לא הרגשתי "ילדת חוץ"! התגייסנו לצבא. יצאתי לקורס מו"ג (מורות גננות). פרויקט נסיוני 1961 בספטמבר לקלוט ולחנך ילדים, עולים 18 של צה"ל להכין במשך שלושה שבועות (!) בנות בגיל חדשים ממרוקו ומהודו. בשנה הראשונה עבדתי בשלומי, בשנייה בקרית-שמונה. לימדתי בלימוד פרטני, בשלושה בתי ספר מקומיים, ילדים חרשים אילמים. לאחר השחרור מהצבא חזרתי לאילון, נישאתי לעופר בן הקיבוץ, מאחת המשפחות המייסדות. נולדו לנו חמישה ילדים, לצערנו שתיים מבנותינו נפטרו בנסיבות טרגיות. שנים עסקתי בהוראה ובחינוך בבית הספר היסודי באילון. כשהוקמה עמותת הוותיק, פנו אלי להצטרף כמנהלת, להקמת "בית הספר לותיקי מטה אשר". ארבע שנים עבדתי "ביהל" , כולל שנה אחת בה העברתי קורס שנקרא "סיפורים עממיים". יהל היה אז פרויקט קטן וניסיוני ואני שמחה לראות כיצד הפך והתפתח כמעט למכללה, מרובת חוגים ותלמידים. שנים ערכתי 16 בו בזמן התחלתי לערוך את עיתון הקיבוץ המקומי "אילון עכשיו". את העיתון ובמקביל נכנסתי לעבוד בארכיון האילוני. בארכיון הקמתי מוזיאון קטן, שחלק ממוצגיו אספתי, במשך השנים, ליד פינות אשפה בחצר הקיבוץ. חלק אחר של מוצגים הגיע מעיזבונות של חברים שנפטרו. הארכיון-מוזיאון אירח לא פעם קבוצות חינוכיות מן העבר, שערכו פגישות מחזור ואז קישטתי את המקום באלבומים וחומר כתוב על הקבוצה, אותו מצאתי בארגזי העבר שמולאו על ידי מחנכים משכבר הימים. לארכיון הגיעו גם ילדי הקיבוץ מגן ועד כיתות היסוד ללמוד על אילון. כמו כן הגיעו חוקרים ומבקרים מחוץ לאילון שהתעניינו בחומריו.

כיום כפנסיונרית אני עוסקת בעיקר בציור, תשבצים וקריאת ספרים, בעיקר ביוגרפיות. אני הולכת למועדון הגמלאים שלנו, לפעולות הרבות הנערכות בו. פעילות אישית נוספת וכן טיפול בבית ומפגשים עם חברים ממלאים את זמני.

- 8 –