זיכרונות על מפה לבנה / שונמית (נמי) דותן
לחרכי התריס, וקולה של אמי נישא מהמטבח כשהיא שוטפת, מסדרת ואורזת. אבא שואל אם לקחנו כסאות ובודק את כמות המים לשתייה. נוסעים לים, איזה כיף! זו הייתה התוכנית הקבועה לשבת בבוקר. שמחת ההפתעה הקבועה שציפתה לנו מידי שבוע. ים, חום, חול, החיים צבועים בגווני צהוב ולי יש בגד ים אדום, בתוכו הרגשתי יפהפייה וגאה. אני זוכרת עד היום את התחושה לאחר שעות ארוכות בחול הצורב, שהגיע לכל קפלי הבגד והגוף. כל ניסיון להיפטר מהחול, הביא עוד חול לאותם מקומות נסתרים.
בים גבר אצלי התיאבון ואמי ניצלה את ההזדמנות לדחוף לי ביצה קשה, קציצה וסנדוויץ’ ואם אפשר גם פרי ועגבנייה. אמא האכילה אותי בכל מה שלא הצליחה לדחוף לי במשך כל ימות השבוע. היום נראה לי שאמי אהבה פחות את הים ויותר את ההזדמנות לפטם אותי. הכובע על הראש וקרם ההגנה שנמרח בכמות מופרזת, לא מנעו מכתפיי לבעור ומאפי להתאדם, ומשחזרנו הביתה מרחו על גבי ואפי לבן קר כתרופה. אני לא ויתרתי על הטבילה הממושכת בים ובניית ארמונות בחול. בזה ממש הצלחתי. הארמונות שלי היו גבוהים ומפותלים ועליהם טיפות חול רטובות שטיפטפו מאצבעותיי הדקיקות. החוף היה צפוף, וכל תל אביב יצאה לנפוש בים ולתפוס קצת בריזה. רק כשהגיעה השמש לרום השמים, התחלנו בהכנות לחזור הביתה.
47
1875
1900
1925
1950
1975
2000
2025
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online