זיכרונות על מפה לבנה / שונמית (נמי) דותן
זכוכית רגיל. כריות הישיבה והווילונות נתפרו בידי אימו לוטה, שגם היא ניחנה בידי זהב. כשקנינו מכשירי חשמל בסיסיים, חפצתי במכונת כביסה וגם בטלוויזיה. רצוני זה נתפס כמוגזם בעיני הוריו הסגפנים של גדעון. נלחמתי להשגת רצוני שלא היה מוגזם בעיני, ורק לאחר שאנחנו קנינו את הטלוויזיה, הרשו לעצמם הוריו של גדעון לקנות גם לעצמם מותרות שכאלה. טלפון כמובן שלא היה לנו, באותם ימים רק יחידי סגולה זכו לקבל את האוצר לאחר שהמתינו לקו כשבע שנים. לצרכי תקשורת השתמשנו בטלפון הציבורי, אחד מיני רבים שהיו פזורים ברחבי העיר. בעבור שיחות הטלפון שילמנו באסימונים מיוחדים שנקנו בדואר, ושולשלו דרך חריץ מיוחד. נבחר ליום המאושר בו התחתנו. הימים היו ימי חופשת 1971 באפריל 4 ה הסמסטר באוניברסיטה. בבוקר הלכתי לבחינה ובצהריים כמקובל למכון היופי. שם הרכיבו משערי הארוך מגדל מקושט בפרחים ואיפרו אותי כפי שלא התאפרתי מימיי. שמלת החתונה נתפרה על פי מידותיי
מוישה, החתן והכלה – נמי וגדעון. שורה ראשונה: גלה, מאמא, לוטה וריכרד
64
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online