זיכרונות על מפה לבנה / שונמית (נמי) דותן
גדעון הייתה מבוגרת מאמי ומחלת הסרטן כבר פשטה בגופה, התקשתה ” שנחשבו אז 7 לבשל ועל כן ציידה אותנו מידי שבוע בסבוני רחצה “נקה כטובים במיוחד. עם סיום הלימודים התקבל גדעון לעבודה כפיסיקאי במחלקת מחקר ופיתוח במשטרה ואני כעובדת סוציאלית במחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים תל השומר. מלחמת יום הכיפורים השאירה אותנו בתפקידינו במקומות העבודה. הייתה זו טבילת אש משמעותית, כשגדעון סופח ליחידה המשטרתית לאיתור נעדרים ואני נחשפתי לפגועי הנפש שהגיעו לאשפוז כתוצאה ממוראות המלחמה. נושא זה של פוסט טראומתיים לא היה מוכר אז. הייתי שותפה לטיפולים ראשוניים, חלקם ניסיוניים בחיילים הפוסט טראומטיים. אז היה נהוג להזריק למטופל חומר בשם פנטוטל, “זריקת אמת” בלשון עממית, שהיה אמור להוריד את ההגנות הנפשיות ובמצב זה, לספר ולשפוך את החוויות הקשות שפגעו בנפשו. כצעירה בצוות, קיבלתי את תפקיד הרושמת ובכך נחשפתי גם אני לחוויות המטלטלות. במו עיני זכיתי לראות “עיוורון היסטרי”, עליו דיבר פרויד, כשהכוונה היא לעיוורון שנובע מטראומה. חברי הצוות הבוגרים דחקו בי לחזות מקרוב בתופעה, שהסיכוי לראות כמוה פעם נוספת בחיי המקצועיים שנות עבודתי בתחום 36 קלוש למדי. אכן לא ראיתי דבר דומה במשך כל בריאות הנפש. צפיתי גם בטיפול שנקרא היום “נזעי חשמל” ואז כונה “מכות חשמל”. המראה היה קשה. המטופל קיבל טשטוש קל בלבד, ואח גברתן מהמחלקה אחז בידיו ורגליו כדי למנוע טלטול ושברים בעת מתן הטיפול. זה היה מפחיד למטופל, שלעיתים הרגיש את מתן הזרם החזק, וגם לי כצופה. למרות המראה הקשה והטיפול שנראה אגרסיבי, למדתי שהוא יעיל באותם מקרים בהם שיחות ותרופות לא עזרו.
67
1875
1900
1925
1950
1975
2000
2025
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online