זיכרונות על מפה לבנה / שונמית (נמי) דותן

חמי ריכרד (ריצ’רד) דויטש כשפגשתי לראשונה את האבא של בעלי לעתיד. צברית 20 הייתי בת ממשפחה דוברת עברית. הכרתי אדם בגילה של סבתי, דובר גרמנית בלבד, לבוש בחליפה כהה ובעל גינונים אירופאיים שבעיניי נדמו כלקוחים מהסרטים של פעם. הפער בינינו היה גדול. מהצד שלי הייתה הרבה מבוכה, הוא מצידו המשיך לבחון אותי ולא מיהר לקבלני למשפחה. מי שסייע לקירוב הלבבות הייתה סבתי, מאמא, שהייתה מבוגרת ממנו בשנה בלבד וקשרים חמים שנוצרו בינה לבין אשתו לוטה, הקלו על האווירה. בבוסניה בעיר ווגושדה. מוצא משפחתו מוינה ואביו 1899 ריכרד נולד ב זיגמונד למד שם בטכניון והיה מהנדס המיכרות היהודי הראשון. אך מעצם היותו יהודי נשלח לעבוד בסרביה, מקום מרוחק ונידח שהמהנדסים הגויים לא רצו בו. זיגמונד נסע עם אשתו קתי, ושם נולד בנו בכורו ריכרד. כעבור מספר שנים חזרה המשפחה לוינה ושם הביאו לעולם את בנם השני פְרִיץ. ריכרד הצעיר גדל והחל את לימודיו בוינה הגדולה. במלחמת העולם הראשונה גוייס לחיל התותחנים של צבא אוסטריה ונלחם בחזית האיטלקית. התותחים נגררו לחזית בעזרת סוסים וריכרד התותחן פגש בהם לראשונה בחזית עצמה. בתום המלחמה שוחרר ופנה ללימודי הנדסה בפוליטכניקום בוינה, שם למד גם אביו. בברלין. כישוריו בלטו כבר בעבודתו A.E.G ריכרד בחר להשתלם בחברת הראשונה. הוא מצא דרך לייעל תהליך של ליפוף שנאים באמצעים טכניים במקום בכח אדם. אך אליה וקוץ בה- הייעול הביא לפיטוריהן של הנשים שביצעו את העבודה באופן ידני. אותן הנשים פנו אל “הֶר דויטש” בכעס והאשימו אותו בפיטוריהן ובפגיעה ביכולתן לפרנס את משפחותיהן, עד כדי עיסוק בעבודות בזויות ובשפתו “לרדת לרחוב”. הֶר דויטש כאב מאד את הדברים והבטיח לעצמו שלא ימשיך לפתח אמצעים טכנולוגיים שיגרמו לפיטוריהם של עובדים. ריכרד הצעיר לחייו היה חבר בקבוצת 20 התגלה גם כמתאבק מוכשר ובשנות ה-

1899-1982

69

1875

1900

1925

1950

1975

2000

2025