זיכרונות על מפה לבנה / שונמית (נמי) דותן
בחרתי לצאת לגימלאות משירות המדינה והתחלתי בהקמת 58 בגיל פרוייקט חדשני - בית לשורדי שואה בראשון לציון. ניהלתי את הבית שנים. בעוד שבעבודתי בבריאות הנפש סייעתי לאנשים 12 במשך הפגועים לבנות לעצמם חיים משמעותיים והרמוניים, הרי שלשורדי השואה סייעתי לסכם את שנותיהם האחרונות בכבוד. העבודה החלה כמשימה ארגונית ועם הקמת המקום והצטרפות החברים, עלו הצרכים ובהתאם להם צמחו הפתרונות הטיפוליים. התאהבתי בעבודה זו. הקשרים עם שורדי השואה חבריי הבית הפכו אישיים. הרגשנו כולנו כמשפחה גדולה, כשאני דואגת להם כאם לילדיה. הם התייחסו אליי בדאגה כאל בת אך גם כאם למרות שהייתי צעירה מהם. פעילויות הבית התרבו והתעשרו והטענה של הדיירים כלפיי הייתה שאינני משאירה להם זמן פנוי ללכת לרופא. לצד השמחה היו גם נגיעות בקשיים הנפשיים שליוו אותם מאז השואה. היו גם מחלות ופרידות שנבעו ממוות, אך הרגשתי סיפוק על כך שיכולתי לאפשר להם לסגור קונפליקטים רבי שנים ולסיים את חייהם ברגיעה ובהשלמה.
90
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online