זיכרונות על מפה לבנה / שונמית (נמי) דותן

את כל כף ידה - ורק האצבע האחת נעה ימינה ושמאלה בהחלטיות ובנחישות. הפעם האחרונה בה קבעה האצבע הזו מדיניות, הייתה על ערש מותה. אחות בית החולים שביקשה להקל על הנשימה הרכיבה לה צינור שהזרים חמצן לאפה. אמא, שחשבה שיש בכך תהליך החייאה, השתמשה באצבע המנהלת לסמן את אי הסכמתה. האחות הבוכייה סירבה להיענות לבקשתה ולהרחיק את הצינור מאפה. אני עזרתי עוז ומילאתי את בקשתה של אמא ושלפתי מאפה את הצינור. בקשתה של אמי בצירוף האצבע המנהלת, הייתה בעיני הוראה שאין לחלוק עליה. מילותיה האחרונות, שנלחשו באוזניי בטרם שקעה בשנת עולמים היו “תזכירי אותי בחתונות של הילדים”. עמדתי בהבטחתי. שנים מיום מותה חסרונה ניכר בחיי על כל צעד 20 גם היום, למעלה מ ושעל. לעיתים אני חשה שהיא ממש קרובה אליי, ובדמיוני אני חולקת ומשתפת אותה בקורות חיי. אנחנו המשכנו בהתפתחותנו המקצועית. גדעון עזב את תחום הביטחון ועבר לתחום הרפואי. הוא פיתח עדשה תוך עינית היוצרת תמונה מוגדלת על רשתית העין וכך מסייעת לחולי ניוון מרכז הרשתית. פטנט רשום על שמו. מאוחר יותר רשם פטנט נוסף מורכב יותר בנושא הפעלת מצלמה מעלות במכשירי בדיקת קולונוסקופיה. עוד פרוייקטים 270 המצלמת בנושאים מגוונים, רשומים על שמו, ומוחו הקודח פועל ללא הרף. אני התקדמתי לתפקידי ניהול במערכת בריאות הנפש, שימשתי כמנהלת השירות הסוציאלי במרכז בריאות הנפש נס ציונה שחובר עם השנים זכיתי 80 לבאר יעקב, והתמחיתי בשיקום נפגעי הנפש. בסוף שנות ה להנחות את הקבוצה הראשונה של נפגעי הנפש, שיצאו לאחר אישפוז ממושך לדירה מוגנת בקהילה. הייתה זו קבוצת הכנה לחיים עצמאיים והכנת הקהילה והשכנים לקבלת הדיירים החדשים. הצלחת הפרוייקט הייתה אתגר גדול לי ולצוות כולו.

89

1875

1900

1925

1950

1975

2000

2025