זיכרונות על מפה לבנה / שונמית (נמי) דותן
נימוסי שולחן האוכל והארוחות החגיגיות, ויותר מכך, המפגשים המשפחתיים היו חלק מאד חשוב בביתנו. מנהגים אלה נחרטו בי ונשארו עד היום. חג הפסח, שהיה גם יום הולדתו של אבי, נחוג סביב שולחן גדול. היה זה שולחן האוכל שנגרר לסלון, ואליו הוצמדו שולחנות נוספים. לקריאת ההגדה הייתה משמעות עמוקה והשתתפו בה כולם – מגדול ועד קטן. . 1889 את המצות לאפיקומן החביאו בתיק שעליו רקומה השנה תר”נ התיק הובא ארצה על ידי סבתי מבית משפחתה בביאליסטוק והוא שמור אצלנו עד היום ומשמש באותו תפקיד. השולחן היה ערוך בכלים נוצצים בחגיגיותם והאווירה כולה הייתה מוארת. אמי דאגה לברר מראש
מה ארצה כמתנת אפיקומן, וזכורה לי במיוחד שנה אחת בה קיפץ והופיע בסוף הסדר כדור אדום - שהיה משאת נפשי. ליד שולחן זה הכירו בני הזוג מירהל’ה שאמה בת דודה של 17 תפוחי בת ה- חברי מבית 21 אמי, ומשה ביאלר בן ה הספר. אמה חששה מהקשר כיוון ש”היא עוד ילדה והוא כבר חייל”. הם נשואים עד היום וסבים לשישה נכדים. מנהגים אלה הלכו איתי לבית המשפחה
שגדעון ואני בנינו. השולחן היה ועדיין המוקד והתמצית של המשפחתיות. תמיד חגגנו עם אמי, אחי ומשפחתו. השולחן הגדול עטה מפה צחורה כמתבקש שעות לפני כניסת החג. הצלחות החגיגיות נשלפו, הסכו”ם המיוחד הונח לפי סדר המנות, כוסות היין נוצצות, הפרחים וסימני החג – כל אלה הפכו את השולחן למקור גאווה המאפשר להתרפק על הזיכרונות. היו איסורים וכללים ברורים, כמו למשל חל איסור חמור על הגשת
92
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online