זיכרונות על מפה לבנה / שונמית (נמי) דותן
– מפגש משפחתי 2024 חנוכה כבר מהבוקר ערכתי את שולחן האוכל אותו הגדלתי. פרשתי מפה לבנה. ספרתי שוב את מספר הצלחות והכסאות, כדי שכולם יוכלו לשבת ברווחה ולאכול בנחת. השעה הנוחה לכולם. כמובן 17:00 קבעתי עם הילדים שמגיעים בשעה שהחבורה הגיעה בטפטופים. הרחוקים עדי - אביעד וענת ושניים מילדיהם הגיעו ראשונים מביתם בגליל. האחרים ליאורה ומשה ושלושת ילדיהם מקיבוץ חולדה וצעיר בנינו צור ואשתו עדי עם בנם הקטן אורן תוך כדי השמעת תירוצים. סך 18:00 מבאר יעקב, הצליחו להתקבץ עד אנשים כי שניים מנכדיי לא הגיעו. 14 הכל היינו סוף סוף התיישבנו כולנו סביב השולחן. הריחות מילאו את חלל הבית והדלקנו את המזגן לטובת אלה שסובלים מהקור של דצמבר. בתי וכלתי המצויות בגיל המתאים מחו: “לא! לא! פיתחו חלון! אין טיפת אוויר!” חייכתי לעצמי ושמחתי על הקירבה ביניהן לנוכח שותפות הגורל. התחלנו בטכס הדלקת נרות החנוכה. ברכנו ושרנו את שירי החג ובמיוחד את השיר “מעוז צור ישועתי” ושוב כמו תמיד ציחקקנו עם בננו הצעיר צור. כתמיד, כולם דחקו בי לשיר את השיר הזכור רק לי, אותו לימדה שנה. 45 הגננת רחל את עדי וליאורה תלמידי הגן שלה לפני כ- “מי זה מקיש על חלון? זה אני ילדים סביבון מי זה מקיש על חלון? זה אני ילדים סביבון באתי עייף בגשם סוחף בדרך חורפית ארוכה ושוב אני כאן מוכן ומזומן לטעום לביבה מתוקה” אחרי השירים הגיע זמן הארוחה. המתבגרים הרעבים החלו לטרוף, ואני ניסיתי לשמור על סדר המנות.
98
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online