מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם
והתלתלים – שהפכו מהר מאוד לסמלו המסחרי – שבה את לבה. אספירונס המשיכה להיות שמרטפית צמודה למנשה גם לאחר שהתחתנה, עד שילדה את בתה הבכורה אילנה. הקשר המיוחד נמשך לאורך כל השנים. הקירבה המשפחתית יצרה מנהגים ופולקלור. אחיהן הבכור של מרסל ואספירונס, סלים אבו סנדיק, התגורר עם משפחתו בבית ערבי גדול ברמלה. אספירונס אהבה מאוד לנסוע לשם לסופי שבוע, וילדי משפחת מועלם מאוד רצו להתלוות אליה. "הייתי נכנסת להגיד שלום", היא אומרת, "לבושה לנסיעה, והם כבר היו מבינים שאני נוסעת לרמלה ומתנפלים עליי שאקח אותם". אבא יעקב התנגד. "אל תגידי להם שאת נוסעת לרמלה", היה אומר, "אני לא אוכל לעצור אותם. אני עובד כל השבוע. תני לי ליהנות מהם בשבת". הבית ברמלה שימש מקום התכנסות למשפחה המורחבת בחגים ובאירועים משפחתיים, שסיפקו המון שמחה והווי משפחתי. בחופש הגדול בילו שם הילדים את חופשותיהם. תמיד הייתה המוזיקה לאחר מספר שנים במעברה, עברה משפחת מועלם לגור בדירה ברחוב ז'בוטינסקי בקטע השייך לבני ברק. הדירה הקטנה בת שני החדרים דמתה בעיניהם לארמון. ארבעת הילדים חלקו חדר אחד, שבו שתי מיטות גבוהות. בלילה נפתחה כל מיטה לזוגית, והחדר הקטן נחסם לחלוטין. עלייה או ירידה התאפשרו רק מראש המיטה. הצפיפות בחדר לא הפריעה. הבדלי הגילים גרמו למיעוט חיכוכים, והשינה בצוותא הייתה קרקע פורה לצחוקים ובדיחות.
אחותם של רותי ומשה למדה עם מנשה בכיתה. היא הייתה איפוא גם חברה וגם בת דודה, הם יצאו יחד למסיבות ולבילויים והיא מעידה שהוא תמיד היה הילד האהוב בכיתה. דליה הייתה שובבה גדולה ותלמידה לא שקדנית וגם לה עזר מנשה. בת דודה נוספת שזכתה לשיעורים פרטיים היא אילנה (היום שבת), בתם של אספירונס ויוסף שאול. למרבה הגאווה זכתה אילנה בסטיפנדיה של השכבה בבית הספר היסודי שלה. באותה שנה זכה גם מנשה בסטיפנדיה הבית־ספרית, אבל ממנשה לא ציפו לפחות. "סטיפנדיה" פירושה השתתפות או כיסוי מלא של הלימודים בבית ספר התיכון, שהיו אז כרוכים בתשלום. ל"סטיפנדיה" הייתה אז משמעות גדולה מאוד. תלמידים רבים נאלצו להפסיק את לימודיהם לאחר סיום בית הספר היסודי כי משפחתם לא יכלה לעמוד בשכר הלימוד בתיכון. לאספירונְס היה קשר מיוחד מאוד עם מנשה. התינוק המקסים והחכם עם החיוך שובה הלב
12
Made with FlippingBook Learn more on our blog