התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

שיצא מדראנסי לאושוויץ ועליו כאלף יהודים. המשלוח יצא בתאריך 29 סבא פסחיי'ה עלה על משלוח , וכפי הנראה נסע לכיוון גרמניה וממזרח גרמניה לפולין. שוטרים צרפתים אבטחו את 07.09.1942 המשלוח עד גבול גרמניה ומשם שוטרים גרמנים שמרו על המשלוח ודאגו שאיש לא יצליח לברוח. בתחנת קוזל, כשמונים ק"מ מאושוויץ, הורדו מהרכבת הצעירים הכשירים לעבודה והועברו למחנות גברים נשלחו לעבודת כפייה, 59 ונערכה סלקציה: 9.9 עבודה. המשלוח הגיע לאושוויץ בתאריך נשים נבחרו בסלקציה, וגם על זרועותיהן 52 ; גם 63222 – 63164 ועל זרועותיהם קועקעו המספרים קועקעו מספרים. שאר המגורשים בשילוח נרצחו בגז מיד עם בואם למחנה. על פי ההיסטוריון סרג' . סבא פסחיי'ה 85 ניצולים גברים בלבד 34 נותרו משילוח זה 1945 ), ב- Serge Klarsfeld קלרספלד ( היה בין המעטים הללו. על זרועו היה חקוק מספר שהבעית אותי כשהייתי ילדה. ידעתי מה זה אומר. כפי הנראה הוא היה מבין אלה שהגיעו למחנה אושוויץ עצמו, הגם שעל פי עדותו הוא עבר מחנות עבודה שונים באזור. סבא פסחיי'ה היה איש חזק וספורטיבי גם בזקנתו, ואני משערת שהתכונות הללו עזרו לו בימים של עבודת פרך, רעב, השפלות ופחד מוות. על פי ארכיון ארולסן מספר האסיר שלו . הוא לא סיפר הרבה סיפורים על המחנות, אבל סבתא סיפרה שהוא היה צועק מתוך 176695 היה שינה. הוא לא יכול היה לשאת פרידות, ולא סבל שבנות גידלו צמות ארוכות, כנראה הן הזכירו לו את הילדות בעיירה. הוא מעולם לא הטיף מוסר למי שלא רצתה לאכול ולא סיפר זוועות, רק ביקש שמי שלא רוצה לאכול שתעשה זאת בשקט. לא רוצה לאכול? לא צריך. אבל לא עשות דרמות. רק מי שיודע מהו רעב, אמר, מבין את הדברים. ולא יסף. רק לפני מותה עלה הנושא עם אמא, והיא סיפרה שהיו לו לסבא חרדות פרנסה וקיום תמידיות. המקצוע שלו, מתווך יהלומים, היה מקצוע שהפרנסה בו אינה קבועה – לעתים ברווח ולעתים בצמצום. הוא גם לא מאוד התאים לכך ועסק ביהלומים כמו רוב היהודים שלא זכו להשכלה מקצועית. מהדברים הבנתי שחרדות הקיום שהוא התמודד איתן היו עמוקות מהמצב הממשי, והוא נשא אותם כצלקת נוספת מהימים הארורים באושוויץ. לצד החוזק הפיזי והמנטאלי שלו, סיפר סבא על כך שהוא השתייך לקבוצת עבודה מיוחדת. זו הייתה קבוצה של בעלי מלאכה מקצועיים [חשמלאים כמדומני]. האסירים נשאלו מי בעל מקצוע, סבא הצביע, כי הבין שזה פתח להישרדות, וצדק. הוא לא הבין בתחום כלום, אבל התמזל מזלו והקאפו שלו היה קומוניסט אדוק, שגם בזמנים איומים כאלה שמר על האידיאולוגיה שלו וניהל את קבוצת העבודה

באופן הוגן ואנושי. הקאפו לא הרשה שאנשים יתנפלו איש על רעהו וחילק את האוכל באופן שווה בין העובדים, כולל הוא עצמו. הוא דאג להם והתמיכה הקבוצתית ודאי סייעה להישרדות. כך סבא ראה את הדברים, וההיגיון שבדבר ברור. מהלך הדברים לא ברור לגמרי, אך מהמסמכים עולה שסבא שהה גם בבוכנוולד, ובכרטיס מצוינים סוגי המסמכים שהביא אתו, כרטיס עבודה, כרטיס אישי ועוד:

כרטיס אסיר בבוכנוולד, פסחיי’ה בירנבאום, ארכיון ארולסן

, אתר יד ושם 7.9.1942 - , ,פולין ב Auschwitz Birkenau - , צרפת למחנה השמדה Drancy - ממחנה 29 שילוח

85

141