מעת לעת - בטאון משקי ד"ן - מרץ 2021 - גיליון 94

מיכה אמיר | דבר המנכ״ל

מה נשתנה?

לפני קצת יותר משנה נכנסה לחיינו האישיים והקולקטיביים אורחת לא קרואה ולא רצויה. נראה היה שזהו יבוא מסין, שלא הכרנו קודם, לא ביקשנו ולא רצינו להכיר. "נעים , אבל אתם 19 מאד", הציגה האורחת את עצמה "קוביד יכולים לקרוא לי קורונה". ולאף אחד זה לא היה נעים בכלל. האורחת נכנסה בגסות לתוך עמקי הגוף ועשתה שם שמות, פגעה בריאות, גרמה לתחושת חולי, לאישפוז, להרדמה והנשמה וגם הרגה חלק גדול מקורבנותיה. האיום והפחד מהמחלה ומהלא נודע שלח את כל העולם להתגונן, להתמגן ולנסות להדוף את המגיפה, למנוע את התפשטותה ולקטוע את שרשרת ההדבקה. כך במהלך מהיר מאד הפכו המסיכות, הכפפות, האלכוג'ל ומדי החום לפריטים נלווים קבועים. חמור מכך, הבידוד, הסגר, הסגירה והריחוק נכנסו אל שגרת חיינו עם תכניות להשתקע בה זמן ממושך. כמו כל שינוי, גם השינוי זה לווה מיידית בהומור שחור ובבדיחות שהציפו את הרשתות בכלל ואת קבוצות הווטסאפ בפרט. אחת מהן היתה אי אז שהחלק הקשה בקורונה הוא השנה הראשונה... בדיחות לא מסבירים אבל צריך אולי להזכיר שבין פורים לפסח היינו בתחושה שגל עכור עובר עלינו. לא יכולנו לדמיין את 2020 ליל הסדר כליל הסגר. מי חלם אז על תקופה כל כך ממושכת של השגרה המוזרה הזאת? הבדיחה היתה מצחיקה באותם ימים... ומאז, הפכה למציאות שבה אנחנו מבוססים כבר יותר משנה ולא באמת רואים את הסוף. היום כולנו מפוכחים יותר. לא חולמים, לא מפנטזים וקצת פחות מתבדחים עם הנגיף החמקמק הזה. אפילו כשכבר יש חיסון ונראה האור בקצה המנהרה, מתכננים תוכניות בזהירות ועם הרבה מודעות לאי הודאות... עברנו את כל מעגל השנה, את כל העונות, את כל החגים, שלושה סגרים אינספור מערכות בחירות, שינויים והתאמות למצב. נפרדנו בלבבות שבורים מאהובים שהלכו לבלי שוב בטרם עת. וויתרנו בצער על ההרגל הכל כך מוטמע ומושרש של החיבוק, הנשיקות ואפילו לחיצות היד. מילא עולם העסקים, מילא החיילים אבל רחמנות על הסבים והסבתות. כמה כאב וקריזים יש בגמילה מחיבוקי הנכדים. למדנו לתפעל את המכשירים ואמצעי העזר השונים ליצירת תקשורת בינאישית נטולת מגע או קרבה. שאלו פעם רב אחד, למה המנהג היהודי בסעודת ליל שבת

הוא לאכול קודם את המרק. ואחרי כן את העוף? ענה הרב: "העם היהודי בציפייה לגאולה. מצפה למשיח ומוכן לתנועה. את הפולקע נוכל לקחת ביד ולרוץ לקראתו..." ואכן, כושר ההסתגלות שלנו, המוכנות לקבל שינויים בלתי מתוכננים, הוא שם דבר. דוקא כשהמציאות משתנה אנחנו מתפקדים היטב ומגיבים במהירות, ביעילות ובתכליתיות לשינוי. ובלשון חיל הים: "כשהגלים מתחזקים - החזקים מתגלים". כך גם בסביבה החברתית והעסקית שלנו במרחב משקי דן. בקיבוצים, בעסקים ואצל הספקים שאנחנו משרתים. כולם למדו, הסתגלו וביצעו את ההתאמות כמיטב יכולתם על מנת להמשיך ולתפקד בתנאים המוזרים הללו. תיכף תקראו בעמודים הבאים, כמעט אצל כל המדווחים כאן שההתמודדות עם האירוע כללה מחשבה רבה ותשומת לב לרווחת העובדים. אצל כולם בוצעו התאמות למצב גם, אך לא רק תוך דאגה לכך ששגרת העבודה תישמר. וגם נעשו מאמצים להבין ולהכיל את המצוקות שנוצרו בבתים בגין המצב. והתוצאות ניכרות היטב. כל ענפי החקלאות ממשיכים לתפקד. אמצעי מיגון הופעלו ונהלים נכתבו ומיושמים על מנת לשמור על ריחוק והעבודה מתבצעת. בקהילה, הותאמו ענפי השירות בכלל וענף המזון בפרט למציאות. כולם התארגנו למופת והמשיכו לספק את השירותים לחברים בצורה מיטבית. בכל הקיבוצים הופעלו צוותי חירום. צבא של מתנדבים גויס בצו ובמאמץ קולקטיבי עוזרים זה לזה להתגבר ולהסתדר. 8 לרגל חג החירות הממשמש ובא החלטנו אספנו חוויות ורשמים מהשנה החולפת. ביקשנו מגורמים שונים - ספקים, לקוחות, מנהלים וארגונים הסובבים אותנו - לשתף אותנו בחוויות ובאתגרים, בדרכי ההתמודדות והכי חשוב - במבט קדימה אל העתיד. מעניין מאד לקרוא איך כל הארגונים והקולקטיבים, וכל אחד מהכותבים באופן אישי, כולם הפנימו את שינוי המציאות, למדו מהר את השינויים הנדרשים ונערכו צ'יק צ'ק בהתאם. תודה קולקטיבית שלוחה בזאת לכל הכותבים ששיתפו אותנו ושיתפו פעולה. ערכנו וכרכנו את הרשמים והתובנות והתקבל המוצר היפהפה הזה. קריאה מהנה!

מנכ"ל משקי דן | מיכה אמיר

3

2021 מרץ | מעת לעת