נקודת מפגש גיליון 10 ינואר 2016

מפגש טיפולי

לגעת בתופת חייהן הטיפול ב"בית רות" בנערות נפגעות התעללות

1 מור ליפין

אינה מכירה אותו. אמה ובן זוגה חרדים, חוזרים בתשובה. אמה מסרבת להיות עמה בקשר, בן זוגה של האם נשפט ונאסר. מאז שד' זוכרת את עצמה, היא נפגעה מינית על–ידי בן זוגה של האם. ד' מתארת בית כאוטי ומתעלל. היא הגיעה לבית רות כשבעברה התנהגויות שונות של פגיעה עצמית, מחשבות אובדניות ואף מחוות אובדניות, בריחות והפרעות אכילה. במפגשים הטיפוליים הראשונים שלי עם ד' שררו בחדר תחושות חזקות של חוסר אמון וציפייה לפגיעה מצדי. התחושות האלה התבטאו בשפת גופה של הנערה, שהייתה מכווצת ושפופה, ובמבט עיניה, שהיה מבוהל, בוחן ודרוך. "בלבול ) בא כאן לידי Ferenczi , 1949( " השפות ביטוי באופן חזק ביותר. אני מציעה לד' את שפת הרוך, והיא משחזרת את שחוותה עם ההורה המתעלל ומחיה את בלבול השפות בתוך הקשר הטיפולי. ד' עצמה מבלבלת בין השפות. בעברה דוברה השפה כשפה מינית שנתפסה על ידה כשפת הרוך, ולכן בהעברה הנגדית עולה חוויה חזקה שלי כמפתה, בעוד אני מציעה לה את שפת הרוך. לצד תחושות אלו, ד' התמידה בטיפול, לא התנגדה )1992( למפגש, חיפשה את קרבתי. הרמן טבעה את המושג "העברה טראומטית": העברה המגלמת בתוכה אימה וחוסר ישע. המטפל הופך בה למושיע כול–יכול,

בחדר עם המטפלת מעלה בתחילת הקשר פחד רב אצל הנערות וחשש מניצול ומפגיעה. משאת נפשן של הנערות הפגועות ביותר שפגשתי היא להתאחד שוב עם הוריהן ולשוב לבתיהן. לרוב המוטיבציה לטיפול נמוכה מאוד, וישנם מנגנוני הגנה נוקשים מאוד - של הכחשה, פיצול ואידיאליזציה - שבהם הן מצוידות כדי לשרוד בתופת חייהן. הטיפול מאיים על ההגנות, ופעמים רבות יש צורך בתקופה ארוכה מאוד של "חיזור" וביסוס אמון מחוץ לחדר הטיפולים, עד שמגיע השלב שבו הן מסוגלות להיות בסיטואציה הטיפולית. אנסה לתאר את היחסים הטיפוליים במסגרת הסמכותנית באמצעות "בלבול ) והקשר Ferenczi , 1949( " השפות הטיפולי המשקם, הנשען על עקרונות הגישה ההתייחסותית - דווקא במסגרת שבה פוטנציאל שחזור הטראומה גבוה מאוד: ,14.5 בהיותה בת 2 ד' נקלטה בבית רות לאחר אשפוז פסיכיאטרי בגין ניסיונות אובדניים. במהלך האשפוז היא חשפה לפני גורמי הטיפול את העובדה שבן הזוג של אִמהּ, שהיא רואה בו אב, פוגע בה מינית. המשפחה מתגוררת בצפון הארץ, והאם התגרשה מאביה הביולוגי של ד' כאשר זו הייתה בת חצי שנה. היא נישאה לבן זוג אחר ולהם שלושה ילדים משותפים. לד' אין קשר עם אביה הביולוגי, היא

מור לפין

טיפול סמכותני בבני נוער בכלל הוא אתגר רציני למטפלים. האתגר מועצם בעת שמטפלים בנערות בסיכון הנושאות בזמן חייהן הקצר טראומות חיים כרוניות מורכבות. הן זקוקות להגנה ולהוצאה מבתיהן כדי לאפשר להן להיחלץ ממצבי הסיכון הקשים שהן נקלעות אליהם בתהליכי שחזור של טראומה ורה–ויקטימיזציה. הטיפול בנערה, המותווה כגבול חיצוני, עלול לשחזר - מעצם היותו כפוי - חוויות חיים טראומטיות. סיטואציה זו מציבה לפני המטפלת משימות טיפוליות שלא תמיד עולות בקנה אחד עם התאוריות ועם הפרקטיקות שהיא מצוידת בהן. כניסה לטיפול מאיימת לגעת בפצעים מדממים שהנערות אינן מסוגלות לגעת בהם. הסיטואציה הטיפולית היא סיטואציה הטומנת בחובה אינטימיות וקשר. פעמים רבות עצם השהייה לבד

מור ליפין, מוסמכת מטעם אוניברסיטת תל אביב במסלול הקליני לטיפול במצבי לחץ וטראומה, היא רכזת. הטיפול בכפר הנערות בית רות עובדת 1 .2006 בבית רות מאז הקמתו בשנת על "בית רות" ראו במסגרת. 2

35