אנציקלופדיה יפעת

לתולדות התעופה והחלל בישראל אנציקלופדיה יפעת

תובלה אוירית ודואר מקהיר לבגדד חיל האויר המלכותי הבריטי מפעיל קו טיסה בין מצרים לעיראק

קהיר לבגדד צולם, הוכנו מפות מתאימ מות ונרשמו פרטי נוף בולטים. הקטע - הבעייתי מכולם היה בין בגדד לרבת עמון. בשל כך הוחלט לחרוש את הנתיב בחפיר עמוק, אותו ניתן לראות מן האויר. לפי התכנון היה על פורצי הנתיב (שאורכו 657‏ק”מ) לסמן 62‏אתרים לנחיתת חירום, וכן להקים במקומות אלה מצבור מוגן של חביות דלק וציוד חירום, למקרה של נחיתה לא מתוכננת של מטוס בקרבתו. בין רבת-עמון לרוטב בה סומן הנתיב באותיות ואילו המשכו . לבגדד קיבל סימון בספרות ‏במאי 1291, כחודשיים לאחר שהתכנון , הסתיים והתקבל האישור העקרוני יצאו שני טורים של כלי-רכב מרבת-עמון . ומבגדד, ונפגשו ליד הבארות ברוטבה

, אזרק. משם המשיך לבארות רוטבה לאיזור ההררי של מזרח עיראק ועד . לבגדד הגיע ‏ארץ-ישראל שכנה במרכזו של הנתיב הארוך. שלא כמו בסיני והמרחבים הצח חיחים של עבר הירדן ועיראק, היו בארץ אזורים מיושבים רבים, וחצו אותה . דרכים ידועות ומוכרות זה מאות בשנים הבעיה הגדולה היתה בנתיב המדברי . חסר המאפיינים מארץ ישראל לעיראק הבריטים החליטו לסמן את הנתיב על ידי הקמת נקודות קבועות, שם יוכלו המטוסים לחנות בזמן חירום. הנתיב בין

המפקדה הבריטית במזרח התיכון החליטה על הפעלת שליטה אוירית על . מרחבי סיני, ארץ ישראל ועבר הירדן זאת כדי להפחית ככל שניתן את הצורך . בהחזקת והפעלת כוחות קרקע לשם כך הקימו הבריטים מערך קרקעי שנועד לתת שירות למטוסים אשר יטוסו . מעל מרחבים אלה הבעיה המרכזית היתה המישור המדברי הגדול בין מצרים למסופוטמיה (עיראק היום). כדי שניתן יהיה להפעיל מטוסים בין שני האזורים, היה צורך להכשיר בנקודות ציון בולטות, שדות ומנחתים

ולצייד אותם בדלק וציוד תחזוקה לשם הפעלה שגרתית וגם לשעת חירום. כמו כן נסללו דרכים יבשתיות מהירות לאתר . רים אלה שהוקמו בלב המדבר ‏המטרה המיידית היתה לחבר בין מצר רים ועיראק בהן שכנו כוחות בריטיים רבים. הנתיב האוירי שנועד לחבר את קהיר לבגדד, חצה את התעלה ועבר . בדרך הים לאורך צפון סיני וצפון הנגב משם הוא פנה מזרחה, וחצה את הירדן צפונית לים המלח. בעבר-הירדן נע נתיב הטיסה דרומית לרבת-עמון והגיע עד מראה כללי של בסיס האויר הבריטי . בחיפה בשנות השלושים משמאל: שדה התעופה בצמח דרומית לים כנרת

1921