אנציקלופדיה יפעת

לתולדות התעופה והחלל בישראל אנציקלופדיה יפעת

מגייסים כל מי שמוכשר מאות אנשי תעופה התגייסו לסייע למאמץ המלחמתי להקמת המדינה

. הלבני, עזריאל ספיבק, ואריה רובנס לאחר הכשרה תיאורטית בסיסית בבית הספר לפעילי ההסתדרות, המשיכו הטייסים לטוס‏במטוסים הקלים‏של . שרות אויר S-199 עם רכישת מטוסי האויה הצ’כיים‏, הוחלט לשלוח קבוצה של טייסים כדי להתאמן בהטסת המטוס התובעני. בקבוצה נכללו מוטי אלון, אדי , כהן ועזר ויצמן בעלי הנסיון הקרבי , ‏והטייסים פנחס בן פורת, מישה קנר יצחק הננסון, יעקב (בלק) בן חיים ונחמן . בירנבאום הנסיון נכשל למעשה: לבד משלושת הרא אשונים, שהיו בעלי נסיון בטיסה קרבית בחיל האויר הבריטי, נכשלו כל השאר בהטסת מטוסי האראדו, שהיו מטוסי , הדרכה מתקדמים. אלון, ויצמן וכהן השלימו את לימודיהם והוכשרו להטיס - “הפרד” הצ’כי התוב S-199 את האויה בעני. ואכן הם חזרו לארץ והיו הטייסים הארץ-ישראליים היחידים אשר שרתו במלחמת העצמאות בטייסת הקרב . הראשונה 1948 קבוצה נוספת נשלחה בחודש מאי וכללה 31‏חניכים. הם החלו אימוניהם באיטליה ולאחר מכן בהרדץ-קרלובה , בצ’כיה. הקבוצה כללה את מוטי פיין , אברהם יפה, ישעיהו גזית, יצחק וולבץ קורס טיס באיטליה שתי קבוצות טייסים יצאו ללימודי טיסה בבית הספר “אליקה” באורב . בה, איטליה בית הספר הפעיל מטוסי איטלקיים ואמברוסיני PL-3 מדגם לומברדי . ומטוסי מיילס פרוקטור בריטיים הקורס נמשך בין מאי לספטמבר 8491. חברי הקבוצה הראשונה הועב ברו לבסיס הרדץ’ קרלובה בצ’כיה לאחר כחודש ימים, כדי להתאמן . על מטוסי אימון מתקדמים בין חברי הקבוצה היו יחזקאל סומך, אברהם יודנפרוינד, דניאל ארבר, יקותיאל אלטמן, אברהם . בראון, זאב לונדון וירוחם אמיתי

ויצמן ואדי כהן- שהוכשרו כטייסי קרב בחיל האויר המלכותי הבריטי. אליהם הצטרף בוריס סניור, טייס הקרב המנ נוסה מדרום אפריקה וטייסים אחרים ממדינה זו. אהרון רמז שהיה טייס בחיל האויר המלכותי הבריטי, והיימן שמיר שטס בחיל האויר של צבא ארה”ב. טייס סים אלה היו מועמדים טבעיים להטסת . מטוסי הקרב שנרכשו בצ’כיה ובארה”ב אנשי ההגנה בקשו להגדיל את המספר על ידי הכללת טייסי פלמ”ח נלהבים אך חסרי כישורים. היו בהם טייסים ומדריכ , כי דאיה וטיסה מהארץ: יצחק הננסון

הצורך בהכשרת טייסים למשימות לאומיות-צבאיות עלה כבר באמצע שנות השלושים. אנשי ההגנה מצד אחד ואנשי האצ”ל מצד שני, הכשירו עשרות טייסים לטיס. אולם פעילות זו נכשלה למעשה: כאשר הגיעה שעת המבחן נמצא כי רוב אלה שקיבלו רשיונות נטשו זה מכבר את התעופה והטיסה, ולא . צברו יותר מעשרות בודדות של שעות . וגם זאת על מטוסים קלים בלבד לצורך המלחמה הצפויה היה צורך בהכש שרה מעמיקה יותר להטסת מטוסי קרב ותובלה. ראשי היישוב עשו מאמץ ניכר לגייס את כל בעלי רשיונות הטיס בקרב אנשי הפלמ”ח, חברת אוירון, הקלובים לתעופה וכל אלה שהוכשרו וקיבלו . רשיונות טיס אולם הפסיקו לטוס הם חילקו את 53‏הטייסים שאותרו : לשלוש קבוצות - טייסים בעלי‏נסיון קרבי אותו‏רכשו בחיל‏האויר המלכותי הבריטי או בחיל לות אויר אחרים - טייסים בעלי 04‏שעות ויותר אותם

התכוונו‏להכשיר לטיסה קרבית - טייסים בעלי מספר קטן יותר של שעות, שנועדו להטיס את המטוסים . ‏הקלים

ג’ורג’ ברלינג גיבור מלטה

‏הקבוצה הראשונה כללה 31 טייסים שצברו יותר מ-021‏שעות טיסה. בין אלה היו מודי אלון, עזר משמאל: ריי קורץ טייס מפציצים מתנדב , למטה: סטנלי אנדרוס טייס בופייטר

) אדם שתקאי, יעקב (בלק בן חיים, אריה קפלן והוגו אגמון, ד”ר ארנסט רפפור רט ומישה קנר. הקבוצה השניה כללה עשרה טייס סים: פנחס בן פורת, מנחם , ברנשטיין (בר), צבי זיבל מתתיהו סוקניק, אהרון , דוד שפרינצק, ישראל להב

שמואל וידלס, נחום בירנבאום ומשה פלדמן. כל אלה הוכשרו בשני קורסי הטיס של הפלמ”ח. אליהם נוסף בנימין כהנא, טייס האצ”ל שמבחינת ההגנה היה מנודה כמעט, אולם צורף בגלל . הצורך הנואש בטייסים ‏בקבוצה השלישית נכללו: ישעיהו ,) גזית (שוורצמן), טיבי בן שחר (שטרן יצחק וולוביץ, גרשון ליטוויץ, נתן נבות , (נוביק), מאיר רוף, כתריאל גרינשפ‏ון ארנון ליפקין, ישראל טננבאום, אבנר

1948