אנציקלופדיה יפעת

לתולדות התעופה והחלל בישראל אנציקלופדיה יפעת

השנייה כשלוש שנים. כשטיפסתי אל תא הטייס וחגרתי את עצמי, חשתי גם תחושות חרדה. אך זו לא פגמה בביטח חוני במכונאים שביצעו עבודה מקצועית מצוינת ובנו את המטוס באורח מקצועי ביותר .למרות שלא היו בידיהם חוברות . הדרכה או חומר טכני אחר . ההמראה הייתה טיפוסית לספיטפייר כפי שזכרתיה מהקורס במצרים. והנית תוק מן הקרקע מהיר. זה היה רגע גדול בשבילי לטוס שוב במטוס הזה. הספיט טפייר התנהג למופת ויחד הגענו לקיבוץ מעברות שליד נתניה. מעברות לא היה שדה-תעופה מבצעי ולא היה מוכר למרב בית טייסי חיל האוויר. קריאות השמחה שעלו מצוות הקרקע. שעמד לצד המסל לול בשעת הנחיתה. גרמו לי לתחושות שמחה וסיפוק. החלטנו לשמור בסוד . את דבר קיומו של ספיטפייר‏ ישראלי

. והחבאנו אותו שם בסבך העצים ‏מאוחר יותר שמעתי כי היו רגעים

. בוריס סניור לבוש סרבל לבן, בתא הספיט הראשון

למעלה: מבט צד של הספיט הראשון. למטה: הספיטפייר השני של חיל האויר

אחדים של דכדוך אצל טייסי טייסת 101. משום שראו את הספיטפייר ממריא לאחר ריצה קצרה של בקושי שלוש מאות מטרים. לעומת המסרשמיט שנדרש להרצה של שמונה מאות מטרים .” כדי להמריא 130- הספיט הראשון קיבל את המספר ד (לאחר שינוי ספרור מטוסי חיל האויר , שונה מספרו ל-01 ול-1002). מטוס זה )119 (מספר S-199 הצטרף למטוס אויה אשר שימש לצילום אוירי, ויצא למשימ . מות צילום רבות בשמי המזרח התיכון את הספיט הראשון והיקר הטיסו רק . מספר טייסים מנוסים הספיט הראשון המשיך לשרת בחיל האויר עד אוגוסט 1581, עת נשרף בשעת . ניסוי קרקעי למנועו