עומר שדה
עם שירה בסיום קורס קצינים
הקשבה הדדית בין החיילים לבין הדרג הפיקודי היא מהלך שגרתי ומקובל. כשהבחינו בקצין הצעיר הפועל בשיקול דעת ומתוך שלווה ואיזון, היה מובן למפקדיו שאין מקום להתווכח איתו, על אף חוסר הניסיון, כי אם לשקול את דעותיו והערכותיו ברצינות ובפתיחות. "במהלך שירותי ביחידה בעצם השאיפה שלי היתה להיות עומר", מספר החבר ליחידה יואב מעוז, "הוא כל כך הרשים אותי בעבודה המורכבת והאחראית שלו. למרות שעבדנו קשה, עומר ידע גם לבלות וליהנות מחיי הלילה של תל אביב וסחף אותנו לבלוי בברים, ואפילו לערבי שירה בציבור עם שרלה שרון. הוא גם אהב אוכל משובח ולימד אותנו ליהנות מכל מה שהיה לעיר הגדולה להציע. גם ביחידה חזרה לבלוט החמלה והרגישות שהפגין עומר, במיוחד כלפי החלשים שבחבורה. כך פיתח קשר קרוב גם עם אחרוני החיילים הפשוטים - המכונאי, הנהג, הטבח. כבוד והערכה לכל דרג איפיינו אותו וגם חזרו אליו כשאותם חיילים כיבדו אותו והעריכו את יחסו האנושי. כשצריך היה לחלץ את שחף ששירת איתו, מעונש חמור על נהיגה לא זהירה בג'יפ שהתהפך, היה זה עומר שהצליח להפחית את עונשו של חברו הטוב. תכונה אחת, ייחודית לעומר, הפתיעה אז את חבריו. כשכעס, סיפרו, לא הבחינו בזעם על פניו. תמיד נשאר שקט, שולט בעצמו ולא אִפשר להבין מה מתחולל בתוכו. הוא השרה רוגע
29
Made with FlippingBook Digital Publishing Software