מיכה פרי

אחרי הקרב: “אקסודוס“ הפגועה נכנסת לנמל חיפה

לא פנה אלינו אולי אנחנו מסכנים חיי אנשים. בנקודה זו באמת התגלה אמון מוחלט ושותפות גורל. בסופו של דבר עמדתי למשפט אצל שאול אביגור. הואשמנו בזה שלא לקחנו בחשבון שאילו היה המוקש מתפוצץ חצי שעה אחרי רדת המעפילים שבעים עיתונאים מכל קצווי תבל היו מתרוממים יחד עם המוקש. הגיעו הספינות 1947 בספטמבר 7 - ההפלגה מדרום צרפת לגרמניה נמשכה כשבועיים, וב לנמל המבורג. מאות עיתונאים וצלמים תיעדו את המחזה של גרירת אלפי גברים, נשים וילדים מן האוניות והעבירו את התמונות לכל רחבי העולם. לפרשת “יציאת אירופה“ נודעה השפעה רבה על דעת הקהל בעולם וגם על ועדת האו“ם לענייני ארץ ישראל (אונסקו“פ). חלק מחברי הוועדה ביקרו בנמל חיפה בעת גירוש מעפילי הספינה, והתרשמו עמוקות מעמידתם של המעפילים. ההעפלה ומאבק היישוב לעצמאותו זכו להכרת האומות. ההגנה הכריזה כי תחזיר את מעפילי “יציאת אירופה“ מהמבורג לארץ ישראל, ואכן קיימה את הבטחתה עוד לפני קום המדינה. לימים יתאר מרדכי רוזמן, ממנהיגי המעפילים, את הפגישה הראשונה עם מיכה: “רבים המעפילים ואנשי ‘שארית הפליטה‘ פגשו פנים-אל-פנים לראשונה בחייהם איש מארץ ישראל... (בדמותו) ראו את היד המושטת לעזרה, בשם העם היהודי, היישוב, “ההגנה“

התקשורת העולמית גילתה עניין רב במעפילים הכלואים בספינות הגירוש ומאבקם זכה לסיקור מקיף ועמד בראש מהדורות החדשות ובכותרות העיתונים. ) עגנו שלוש ספינות הגירוש 1947 ביולי 29 עד 1947 ביוני 22 - יותר משלושה שבועות (מ בפורט דה-בוק. בסופו של דבר הגיעו הבריטים למסקנה שלא יעלה בידם להוריד את המעפילים בצרפת, והחליטו להחזירם למחנות העקורים בגרמניה. מיכה חשש כנראה שהעניין שגילו העיתונאים באונייה ידעך ככל שיחלוף הזמן, והחליט לממש את קביעת הפלמ“ח — לפגוע באוניות הבריטיות בכל מקום אפשרי. בדרך חזרה, בדרך להמבורג מפורט דה-בוק, אמנם לא ידענו לאן אנחנו נוסעים. לא ידענו אם אנחנו נוסעים לגרמניה או, לפי השמועות, לדרום אמריקה. שמועות היו בלי סוף. הכנו מוקש, מיקשנו את האונייה, פתחנו פתח בארובת אוורור וירדנו עד לשלדה של האונייה למטה מתוך אחד התאים. הטמנו מוקש באונייה על מנת לפוצץ אותה אחרי שנרד ממנה או לאיזשהו מקרה אחר. זה נעשה מתחת לחדר שבו היו חמש-מאות או שש-מאות איש, ילדים ונשים. עם אף אחד לא דובר על זה, אבל כולם ידעו שאנחנו מטמינים מוקש ממש מתחת לתא שבו כולם היו. איש לא דיבר על זה. איש לא שאל. אף אחד לא הראה סימני בהלה. הטמנת המוקש ארכה ימים רבים; עד שחתכנו את הברזל, ועד שירדנו פנימה, ועד שירדנו לשלדה, ועד שמצאנו את המקום... כולם ידעו שהם יושבים על מוקש בלב ים ואיש

27