מיכה פרי

והפלמ“ח... מיכה פרי, המכונה בפִינוּ, אנשי ‘אֶקסוֹדוֹס‘, ‘גָד‘; אז איש צעיר, עלם חמודות, שופע מרץ, נחוש בדעתו ודבק במשימה, הֶחלֶטִי, ללא הנחות ופשרות, יחד עם זה נוח לבריות וטוב לב. הוא כבש מיד את לב כולם. נוצר מצב של הערצה ואמון מלא בבחינת מוּכָנוּת ללכת אחרי האדם ‘באש ובמים‘. ולא הייתה זאת ‘מתנת חסד‘ מצד הציבור הרחב בבחינת מחויבות ומצוות אנשים מלומדה. גם אם הייתה זאת ‘אהבה ממבט ראשון‘, היה לזה כיסוי במציאות. מיכה הנהיג כשווה בין שווים, ללא הבלטת סמכות פורמאלית, ללא שררה, כאחד מאתנו גם בחיי היום-יום בתנאי הקיום הלא קלים של לחם ומים במשורה. ראינו בן-אדם שעושה את השליחות וממלא את התפקיד במסירות ובדבקות, ובעיקר — באהבה, אהבת האנשים, הבנת מצוקותיהם ועברם והערצה למסירותם, יכולתם ועמידתם הגאה.

לאורך כל השנים בארץ, בפגישות שלנו, הייתה לי הרגשה מבוססת ומוצדקת שלנגד עיניי ממשיך לפעול ‘גָד‘ שלנו הפלמ“חניק, איש ערכים, איש ארץ ישראל הטובה והיפה, איש ‘אקסודוס‘ גאה במלוא מובן המילה. ברצון, הסכים מיכה להופיע בכל הזדמנות שנתבקש והביא בפני ציבור רחב את דבר העלייה וההפעלה לארץ, עם דגש חזק על היסודות החינוכיים-ציוניים עם השלכות ברורות לימינו, עכשיו ועתה. עם פיתוח השקפתו על מהות ‘שארית הפליטה‘ והתנועה החלוצית, על התרומה הגדולה של הציבור הזה והברית האיתנה בין הארץ והגולה. בייחוד התקומם לאחרונה נגד הרוחות החדשות ה‘פוסט-ציוניות‘ והאנטי-ציוניות המתכחשות לעבר והורסות כל חלקה טובה במאבק הציוני שלנו.“ תכונות אלה, אמר לובה אליאב, עשו את מיכה לאישיות מקובלת ואהודה על מי שעליהם פיקד ואותם הנהיג בתחנות חייו. כך בספינות המעפילים שבהן פיקד על אנשים מבוגרים ממנו ובעלי ניסיון חיים רב ומר משלו, ואלה היו מוכנים להפקיד את גורלם בידיו של האיש הצעיר בן העשרים ומשהו המנווט את ספינתם ביד אמונה מאוד ‘ובמקצועיות‘ וחובר אליהם כאח וכרע.

28