מיכה פרי

שנה אחרי “אכסודוס“. הפלמ“חניק שהיה מפקד השלב השני של מבצע ההעפלה הגדול 40 , מיכה פרי והדרמטי ביותר. המריד את המפעילים נגד החזרתם לצרפת. התחבא בסליק בבטן אני ית הגירוש הבריטית וגם תיכנן להטביע אותה. האיש שצילם את הנפת דגל הדיו בחוף אילת. היום מהנדס מצליח. בעל עקרונות מוסרי ים. לא מס שפתי ים. לא שוגה בחלומות. חבר אמיתי. לוחם בשחיתות. אחד האיכפתניקים האחרונים של דור תש“ח. קפטן בסליק מאת מ נ ח ם תלמ י

שאמורות היו למנוע פריצתה אל חופי ארץ ישראל. תוכניתם של מפקדי האנייה היתה לנצל את יתרונותיה ולהערים בכך על ספינות המלחמה הבריטיות. כשהם שומרים על מהירות שיוט מתונה הסתירו מפקדיה של “אכסודוס“ את העובדה כי מנועיה החזקים במיוחד בהחלט מסוגלים להביאה גם לידי שיוט מהיר בשעת הצורך. מהיותה ספינת נהרות היה הקוער שלה שטוח, עובדה שהיתה יכולה לאפשר לה להגיע קרוב מאוד לחוף מבלי להיתקע בשרטונות. התוכנית היתה, להתקרב ככל הניתן לחופי הארץ ואז לפתח בבת אחת את מלוא המהירות, להתחמק מספינות המלחמה שוודאי ילוו אותה מכל עבר, ולפרוץ אל החוף — שם עתידים להמתין אלפי אנשי “ההגנה“ שיסייעו בהורדת המעפילים ופיזורם המהיר. האירגון באנייה הגדושה אדם היה למופת. הוקמו, בין היתר, קבוצות לחימה מקרב המעפילים למנוע השתלטות חיילים בריטים על הספינה. אלא שאניות המלחמה הבריטיות לא המתינו עד לכניסתה של “אכסודוס“ לתחום המים הטריטוריאלים של ארץ ישראל. אור הותקפה האניה בידי שש אניות המלחמה 1947 ביולי 18- ל הבריטיות שליוו אותה מאז צאתה לים הפתוח. נפתחה אש לעבר גשר הפיקוד, ובד בבד החלו המשחתות הברטיות נוגחות בספינת הנהרות העשוייה עץ. תחת חיפוי יריות ורימוני גז מדמיע פרצו חיילי הצי הבריטי אל סיפוני “אכסודוס“. לאחר שאלה השתלטו על הגשר, חמקו משם אייק ואנשיו ונסוגו אל הירכתיים, שם הותקנה מראש מערכת היגוי ופיקוד רזרווית. הבריטים לא הרוויחו דבר מהשתלטותם על גשה הפיקוד. “אכסודוס“ המשיכה להפליג, נוסעיה הוסיפו ללחום. רבים מהם נפצעו ושנים נוספים מתו. המים החלו חודרים לאנייה הבקועה ומיבנה העץ היה נתון בסכנת התמוטטות. כדי למנוע טביעתם ומותם של מאות מעפילים הוחלט להפסיק את הקרב. האנייה המעוכה, עם אלפי נוסעיה התשושים וההמומים, נכנסה לנמל חיפה. ה בריטים החלו מיד בהעברת המעפילים מ“אכסודוס“ לאניות משא, שהותקנו כאניות-גירוש. מפקדי וימאי ספינת המעפילים התחבאו בסליקים שהותקנו מראש ומאוחר יותר הוברחו אל מחוץ לנמל בידי אנשי ההגנה. על מיכה פרלסון הוטל להישאר עם העולים, והפיקוד על חלקה השני של מערכת “אכסודוס“ הועבר לידיו. . גורלה של מערכה קשה 23 מיכה פרלסון-פרי היה אז כבן אנשים 4500 בעלת השלכות פוליטיות מרחיקות וגורלם של נמסרו לידיו, לשיקול דעתו, לכושר מנהיגותו. מיכה היה נציג טיפוסי של הדור הלוחם באותם ימים שלפני ארבעים שנה. בני

ב יצאה יחידה קטנה מפלוגת הפלמ“ח 1941 אחד מימי הירושלמית שישבה בעין-החורש לתרגיל כלשהו בשדות עמק חפר. אנשי היחידה, רובם ככולם צעירים שטרם מלאו להם עשרים, לא נשאו עמהם נשק. בעודם מתנהלים באיזור השדות המרוחק, נקרה על דרכם פרש ערבי מתושבי הסביבה, גבר גדול ואלים, שנודע כביריון תאב-מריבות המטיל חיתתו על הכל. הוא קטע את דרכם של הצעירים המיוזעים, החל מתגרה ועולב בהם. לאחר חילופי דברים — מאופקים למדי מצד הצעירים היהודים — הציע הפרש הערבי שמישהו מהם ייצא נגדו ‘לסגור עניין‘ כדרך הגברים המכבדים עצמם. מיכה פרלסון, בנו של סגן ראש עיריית תל-אביב, יצא מול הבריון הערבי. הגם שהיה נמוך קומה, בעל הופעה מאוד לא- בריונית, נודע פרלסון הצעיר כנער נועז, החלטי, זריז, בעל כושר ותושייה, שצבר “שעות קטטה“ רבות כאשר שימש קיץ אחד, , שומר שדות בקבוצת גבע. יחד עם 17 עוד בטרם מלאו לו שייקה בן-אליהו מעין-חרוד היה אז אחראי על מרחב השדות הענקי שבין מרחביה לבית השיטה. הפרש הערבי מעמק חפר לא ידע דבר על נסיונו בתיגרות של הנער הנמוך. הוא לא יכול היה לדעת כי הבחור נימנה על חבורה קטנה של פלמ“חניקים ששקדו לפתח את תורת הקפא“פ כדי להפיצה לאחר-מכן בקרב יחידות הפלמ“ח השונות. איגרוף, ג‘ודו, היאבקות, סכינאות ולחימת-מקל היו חלק מההווי היום-יומי שלהם. הפרש הערבי, אימת האיזור, משך מאוכף סוסו מוט עץ ארוך וכבד. פרלסון הנער התייצב מולו עם מקל קפא“פ קל וקצר. מישהו מאותם ימים רחוקים טוען שהמעמד הזכיר להם לרגע את הסיפור על דוד הקטן וגלית הענק. הקרב בין השניים החל ונמשך פחות מדקה, שבסופה היה הבריון הערבי מוטל על הקרקע, חבוט ומבקש רחמים, כשפרלסון רוכב עליו וקושר אותו בחבל. הסיפור על ה“ילד יהודי קטן“ שהכניע את השומר הערבי האלים התפרסם בכל האיזור כשהוא צובר תוספות-דמיון כמיטב המסורת המזרחית. כשש שנים לאחר אותו אירוע התמנה הנער מהפלוגה

הירושלמית של הפלמ“ח כסגן מפקד אניית המעפילים ‘יציאת ‘), שהיוותה את Exodus 1947 אירופה תש“ז‘ (או בשמה הלועזי ‘ שיאו של מאבק ההעפלה ותרמה תרומה מכרעת לזירוז הדיון באו“ם שסופו החלטה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. כמפקד האנייה התמנה יוסי המבורגר (הראל). סגנו היה מיכה פרלסון (פרי), שכינויו המחתרתי היה “גד“. הבריטים — שכל העת ניסו למנוע אפשרות צאתה של האנייה מצרפת — הצליחו לבסוף להשיג את מבוקשם. ברגע האחרון הגיעו קצינים צרפתים ובידם פקודה האוסרת על יציאת האנייה מנמל סט. אותה שעה עקורים יהודים מאירופה, בתוכם 4554 כבר היו על האנייה ילדים. לכל אדם 655- בני נוער ו 1017 , גברים 1600 , נשים 1282 180, ס“מ רוחב 42 ואדם הוקצה על הספינה מרחב מחייה של ס“מ גובה. כך רבצו צפופים איש ליד רעהו על 60- ס“מ אורך ו גבי דרגשי העץ שניבנו במחסני האנייה ובארבעת מיפלסיה. משנכנעו הצרפתים ללחץ הבריטי ואסרו על צאת האנייה, קיבל מפקדה יוסי הראל הוראה טלפונית משאול אביגור, ראש “המוסד לעליה“ שישב אז בפאריס — להפליג ללב ים אם אך תמצא לכך אפשרות. נווט הנמל הסכים, תמורת מתת נדיב, להוציא את האנייה מהנמל חרף ההוראה לעכבה. הכל היה מוכן להפלגה. ואז התברר כי הנווט התחרט ברגע האחרון ולא הגיע למקומו כמוסכם. רב החובל הצעיר אייק, שנודע כבעל תושייה ותעוזה מעל ומעבר לנסיונו הימי, הודיע כי הוא מוכן לנסות להוציא את האנייה הגדולה מהנמל הקטן והמסובך ללא סיוע הותרו הכבלים 1947 ליולי 11- נווט. הוחלט להמר. בבוקר ה שחיברו את “יציאת אירופה“ לרציף, ולתדהמת הצרפתים החלה האנייה המגושמת לתמרן דרכה החוצה כשהיא ניתקלת פה ושם ברציפים, עולה על שרטון ונחלצת ממנו תודות לתמרוני רב החובל ולמנועים החזקים במיוחד בהם צויידה. אייק, הפלמ“חניק הצנום בעל העיניים היוקדות והמבטים חסרי המנוח, הצליח לבצע את הכמעט בלתי אפשרי. חבוטה מעט אך לחלוטין בלתי ניזוקה יצאה האנייה ללב ים, שם כבר המתינו לה ונצמדו אליה מספר אניות מלחמה בריטיות,

30

1987 באוקטובר 2 , סוף שבוע