מיכה פרי

מיכה וקוקה

מבריא בשמש

כסבא לכל דבר. החום והאהבה שמיכה הרעיף על הילדות, שמורים בלבן. כתבה אורית טנא: “בשבילי מיכה היה ויהיה מיכה של בית. מיכה במכנסיים קצרים וטי-שירט. מיכה של חיבוק מפרק עצמות, של נשיקה מצלצלת ולטיפה של יד חמה ואוהבת.“ מיכה גילה חיבה עזה לבעלי חיים והשתדל לשתף באהבתו את ילדיו. פעם הביא קופה מאפריקה, כביכול מתנה לתמי, ושמה קוקה. קוקה הקופה תיעבה נשים ולא היססה להביע את רגשותיה בזעם ובנשיכות. אבל למיכה היא הפגינה אהבה עמוקה, ואת אהבתה היטיבה לבטא בישיבה בחיקו כשהיא מחטטת בגופו. בחצר הבית שברחוב שרת בתל אביב הקים מיכה חוות חיות; אקווריום של מים מלוחים, ארבעים סוגים של יונים, תרנגולות, ארנבים, תוכים ותמיד תמיד כלבים, כלבי בוקסר. בגלל עומס העבודה היה מיכה בעיקר אבא של סופי שבוע, אבל בבקרים לקח במכוניתו את הילדים לבית הספר. כל בוקר בין שבע ועשרה לעשרה לשמונה התחוללה בבית מהומת אלוהים. צעקות ונגישות ובסופו של דבר הצליח להכניס אותם למכונית בעשר דקות לשמונה. טוטי שיתפה אותו בכל המתרחש בחיי הילדים. השבתות היו מוקדשות לטיולים, בעיקר ביקורים אצל חבריהם משכבר בגבע, בית השיטה ונווה מגן. על העבר לא סיפר לילדיו אלא מעט שבמעט. גם על פרשת אקסודוס שמעו מפי אחרים. רק כשהתבגרו חשוב היה לו להעביר אליהם את מורשת העבר.

ההכרעות על נכסי האגודה. מיכה היה פעיל גם באגודת האינג‘נרים והיו עוד ועוד פעילויות ציבוריות אשר שם הוא מימש את שליחותו החברתית. בזכות האמון שנתנו בו כל האגודות היה יכול להפיץ ברבים את רעיונותיו.“ ולעת פרידה לא נותר עוד לומר אלא שבראש וראשונה היה מיכה האב והחבר. רבים יכולים להעיד על אהבתו הרבה לילדיו ועל נאמנותו לחבריו. נסתפק כאן בתיאור מקרה אופייני. איתיאל עמיחי היה ידיד נעורים. ראשיתה של הידידות במחנות העולים, ולאחר מכן בכור ההיתוך של השירות בפלמ“ח. וכדרכו של מיכה, החברות חלה על כל בני המשפחה. נספו בתאונת דרכים בחוף השנהב איתי ואיילת עמיחי ובתם רוית, 1963 בשנת והשאירו אחריהם שתי בנות — רזיה ואורית. כשהגיעה הידיעה על התאונה, התהלך מיכה במרפסת ביתו כארי בסוגר. הוא החליף דברים עם טוטי ושניהם החליטו כמובן מאליו לאמץ את שתי הבנות היתומות. כתפיו היו רחבות דיין לשאת בעול האחריות. כשהגיעו שתי הבנות לארץ, חיכה להן בנמל התעופה והסיען לביתו. לילדיו אמר כי מעתה ואילך הילדות האלה הן חלק מהמשפחה לכל דבר. מיד פינו בעבורן חדר עם שתי מיטות, וכבר הן בנות בית במשפחת פרי. הן דיברו רק צרפתית אבל מחסום השפה לא הפריע לבני משפחת פרי לקבל אותן בחום. לימים עזבו את ביתם של טוטי ומיכה ועברו לגור בבית הסבא והסבתא שלהם, אבל מיכה הוסיף להכיר באחריות שלו כלפיהם, וכשבגרו והקימו משפחות התייחס לילדיהן

***