מיכה פרי

לזכרו: מכתב מנמרוד אשל מיכה היה חבר טוב שלי. בסוף ימיו — החבר הקרוב ביותר. הכרתי אותו שנים רבות, עוד בימי בית הספר העממי. הוא היה שתי כיתות מעלי. אני סולקתי מן הכיתה לעיתים קרובות והמסדרון היה מוכר לי היטב. כל אימת שמצאתי את עצמי במסדרון שבתי ופגשתי שם את מיכה, שכבר היה שם לפני. אבל אז עוד לא היינו חברים ממש. פער של שתי כיתות! כאשר הוצבתי כמדריך בקורס שבע של הפלי“ם בעתלית שבתי ופגשתי את מיכה, שהתמנה למפקד הקורס. מכאן לא פחתה חברותנו עד יומו האחרון של מיכה. במה נמדדת חברות? בדברים שונים. אמַת מידה נאמנה לחברות של אֱמת זכורה לי בבהירות, חרף השנים הרבות שחלפו מאז. בערב חג אחד עגנה אונייתי במעגן תל אביב. האונייה היתה אמורה להשאר עד אחרי החג ומיכה ואני נדברנו להיפגש, יחד עם חברותינו, במסיבה בדירת חברים. באותו בוקר שונתה התוכנית. האונייה תוגברה בצוותי סווארים נוספים להמשך עבודת לילה עד גמר כל עבודות המטען, במגמה למנוע את הישארותה בטלה בימי החג. תפקידי באונייה חייב נוכחות בשעות עבודות מטען. המסיבה, כמו החג בנמל הבית ושאר מותרות, התפוגגו ונמוגו כעשן מפני רוח. הערב ירד, אורות העבודה על הסיפונים הודלקו, אורות העיר על החוף הבליחו מרחוק, נוצצים בלעג מתגרה. חשתי את עצמי שותף לרגשותיו של משה רבנו, שנגזר עליו לראות את הארץ המובטחת מנגד ואליה לא לבוא... רחמים עצמיים הציפו את לבבי ותוגה עמוקה מלאה את נפשי. איוב מודרני! עוד אני שקוע בהלך רוח מלנכולי הבחנתי באורות כלי שיט היוצא מפתח הנמל ועושה דרכו במים אל עבר אונייתנו. כאשר קרבה הסירה ונכנסה לתחום אורות הסיפון שלנו ראיתי את מיכה אהוב ליבי ניצב בירכתי הסירה, מוכן לעלות לסיפון בכבש האונייה. הוא דילג בקלילות מסיפון הסירה אל משטח הכבש התחתון והמשיך במעלה המדרגות אל סיפון האונייה. חשבתי שמיכה בא לאונייה להיפרד ממני ועוד מעט יחזור עם סירת השירות לחוף. ערב חג, לא? הבעתי את שמחתי בגלוי והודיתי לו בהתרגשות. “לחוף אני חוזר בסירה האחרונה לפני שתפליג“, אמר מיכה, “באתי לבלות יחד אתך את ערב החג. אל תפריע לעצמך. אני יודע שלפני ההפלגה אתה עסוק.“ כל שעות הלילה הארוך בילינו יחדיו בתאי, כשאני יוצא מפעם לפעם לסיפון וחוזר אל מיכה הממתין בתאי. פעמים רבות הזכרתי את המקרה הנדיר הזה וחזרתי והזכרתי אותו שוב ושוב. מיכה היה מבטל את דברי וטוען שזה לא יותר מן המובן מאליו. אבל אני נותרתי בדעתי עד עצם היום הזה, שאם זה אכן משהו מובן מאליו הרי זה כך רק לגבי מיכה לבדו. לחבר טוב ממנו אי אפשר לצפות.

15.6.1998 . נח קליגר — מיוצאי אקסודוס פרידה ממפקד נפטר איש הפלמ“ח מיכה פרי

ם י כר ם זו ברי ח 58