פנינה רוזנטל

בתקופת מלחמת סיני הייתי עדיין בקורס קציני תותחנים, אני יודע שההורים מאד מרוצים מכך, אך לי די נמאס מהקורס. אבא מוסיף כמה מילים למכתבה השגרתי של אימא וכותב כי הוא מתייחס בשוויון 11.11.56 ב . אימא ואבא מבקשים שאכתוב לעתים קרובות יותר. 42 נפש למצב הפוליטי אימא מדווחת לי על ציוני הבגרות שלי. אצטרך לתקן בשני מקצועות – פיזיקה 24.11.56 ב ואנגלית. אימא רואה קדימה, איננה בוכה על החלב שנשפך, אומרת שאצטרך להזיע קשה ולתקן. אבא מוסיף לעניין זה, שאצטרך להשקיע באנגלית ואילו בפיזיקה יהיה לי קל לתקן. , כשאני כבר קצין צעיר, אני מספר להורים בסיפוק רב על ההרצאה 1957 בינואר 1- במכתב מ הראשונה שנתתי לחיילים. אמנם היא הייתה קצרה ממה שתכננתי אך אפיק לקחים לפעם הבאה. אני כותב גם על שיכרון הכוח הנובע מתפקידי כקצין. היום אני ממלא את מקום המפקד, נותן פקודות ואוהב לשלוט על אחרים. משתדל לעשות את זה בטוב, אבל אם לא הולך, אז אני נוקט באמצעים אחרים. ) שהיא שמחה מאד שאני מרוצה מתפקידי. לאחר 5.1.57( אימא עונה לאחר מספר ימים שסיפרתי במכתבי שאני נהנה מהשליטה על אחרים, אימא מזהירה אותי שאזהר ולא אשוויץ. אימא חולה והיום זה היום הראשון ליציאתה מהמיטה. הפעם היה זה התקף חזק במיוחד של אבני המרה, מהן סבלה זה כבר זמן רב. אחותה שושנה נמצאת אצלם. ) הוא מפנסיון מטבריה. למרות שהיא בפנסיון פחות מפנק 24.2.57( המכתב הבא מאימא לירות ליום 9.5 מ "גלי כינרת", היא נהנית מהמרחצאות ויש לה את הסיפוק שהיא משלמת לירות, כפי שעולה "גלי כינרת". אימא מזמינה אותי לבקר, אבל חוששת שתהיה לי 20 ולא 63 בעיה לחזור מטבריה למחנה שלי. היא מציעה שלפחות אתקשר טלפונית – מספר חוץ ומוסיפה, שאמסור ד"ש בשמה, כאשר אגיע לתל אביב בשבת. הקשר ביני לבין עדינה מתהדק. עדינה קרובה לשחרור מהשירות הצבאי. 1957 מתחילת היא רוצה בהמשך הקשר איתי (למסדו בחתונה), אבל היות ולהוריה אין עכשיו כסף, היא רוצה לעבוד שנה ולחסוך כסף, כדי שלא יתהווה מצב שהוריי הם אלה, שנותנים את הכסף. היא לא רוצה להיות בעמדת נחיתות. לכן, היא מציעה שנמשיך להיות ידידים כחצי שנה. אני מתייעץ עם אבא ואימא לגבי משמעות ההצעה שלה. בינתיים אני יוצא עם חיפאית ששם משפחתה, גם כן רוזנטל. מלחמת סיני זכתה לקונצנזוס, למרות חבירתה של ישראל לקנוניה האימפריאליסטית של צרפת ובריטניה. רק השמאל .42 הישראלי (מק”י) הביע ביקורת. בזירה הבינלאומית נמתחה ביקורת מצד ארצות הברית וברית המועצות. מועצת הביטחון של האו”ם דרשה להפסיק את המבצע ולהסיג את כל הכוחות. ישראל פינתה את השטחים שכבשה, אך הצליחה להשיג חופש שייט במפרץ אילת, שקט בגבולות עם מצריים וסוריה וחיזוק מעמדה הצבאי והבינלאומי. בריטניה וצרפת ספגו תבוסה אסטרטגית ופגיעה במעמדן הבינלאומי. 183