פנינה רוזנטל

האנייה חלפה ליד קפריסין שנראתה לי כמו יפו ואחר כך ליד כמה איים יווניים, ביניהם כרתים. כאשר ראיתי את סיציליה וחופי איטליה אחזה בי התרגשות גדולה. ראיתי הרים ירוקים וגבוהים, נחלים נשפכים לים ודייגים. יום אחר כך הגעתי למרסי. כבר באנייה כתבתי כמה גלויות ומכתבים הביתה ושיתפתי את אימא ואבא בחוויות השייט. סיפרתי על הלוקסוס הרב על האנייה, אנשים מעניינים שקשרתי איתם שיחה ומשחקי הבינגו בהם הרווחתי דולר וחצי. אימא רצתה שאפגוש קרובי משפחה, אראה הרבה ואהנה. אבא רצה שאבדוק אפשרויות לימודים בבריטניה ושאחפש פלסטיק מסוים שהוא צריך לבית החרושת לקירור ומסטיק לסתימת סדקים. במהלך הטיול ניהלתי התכתבות ענפה עם ההורים, בעיקר עם אימא. התחלתי בלונדון שהלהיבה אותי, ביקרתי במקומות מעניינים, הלכתי הרבה ברגל כדי לחסוך את דמי הנסיעות והתארחתי בביתה של משפחה קרובה, משפחת פרומין. הם קיבלו אותי בזרועות פתוחות, אירחו אותי אך את הטיולים הרגליים בלונדון עשיתי לבד. אחרי שבוע התחלתי להתגעגע הביתה. הטיול ללא שותף והתקציב המוגבל ציננו את התלהבותי הראשונית. הרגשתי מדוכדך והמכתבים מהבית קיבלו חשיבות גדולה, כמעט כמו בתקופת הצבא. כאשר חלף שבוע ללא מכתב הגעגועים התגברו. בפריז התארחתי אצל יענקל, בן דודה של אימא ולקראת סוף הטיול, בבלגיה, הרגשתי געגועים כה עזים עד שהייתי מוכן לסיים את הטיול לפני המועד המתוכנן מראש. ההוריםשלחו את המכתביםשלהם לכתובותשל חברים ובני משפחה, שהייתי אמור להגיע אליהם במהלך הטיול. אימא דאגה לי כפי שדאגה בתקופת הצבא. כאשר שמעה שהתקררתי, היא ביקשה לקבל פרטים מדויקים, אם זו התקררות עם חום או בלי חום. כדי להקל על הגעגועים הביתה, היא עודדה אותי לבקר מכרים ישראליים בלונדון. היא מביעה צער רב על הסבל שאני סובל באנגליה במקום 14.4.58 במכתב של אימא מ ליהנות ומקווה שהביקור בצרפת יהיה פיצוי על הסבל שסבלתי באנגליה. חמישה ימים לאחר המכתב הזה היא שולחת מכתב נוסף בו היא כותבת שליבה מתכווץ כשהיא קוראת את מכתבי. היא מאיצה בי לפתוח את ליבי בפני משפחת פרומין ולבקש מהם עזרה. היא מקווה שמכתבה ימצא אותי במצב טוב יותר. אימא שלחה לי כתובות של מכרים נוספים, בבלגיה, מתוך מחשבה שמפגש עם אנשים שקשורים להורי, יעודד אותי. הגעגועים שלי הביתה מזכירים לאימא את פולין. היא כותבת לי על געגועיה להוריה כאשר שלחו אותה לוורשה, לאחותהשושנה וכמה התגעגעה להוריה

190