פנינה רוזנטל
לאחר שעלתה ארצה. אימא חושבת שבצרפת ארגיש טוב יותר, כי כאשר אגיע לצרפת, כבר אהיה רגיל לנדודים וגם אהיה כבר קרוב למועד השיבה הביתה. בד בבד לרגשי האמפטיה שאימא הפגינה ביחס לגעגועי הביתה, היא עודדה אותי להתגבר עליהם ולנצל את ההזדמנות ולראות חלקים נוספים של העולם. המלצתה הייתה: "יש מה לראות ברומא ואילו על שוויצריה אפשר לוותר". אימא לא שכחה להוסיף במכתביה כמה שורות לבני המשפחה שבביתם התארחתי ובכל מכתב היא דרשה בשלומם והזמינה אותם להתארח אצלנו בארץ. כל מכתביה של אימא הסתיימו ב "באהבה ובמסירות". היא הזכירה לי לא לשכוח לשלוח מברק עם מועד הגעתי לארץ ושם האנייה בה אפליג, כדי שהיא ואבא יבוא לפגוש אותי בנמל ביום חזרתי ארצה. מכתביו של אבא מעשיים. הוא רוצה לדעת אם התעניינתי באפשרות ללמוד באנגליה ומזכיר לי להתעניין בבית חרושת לקירור בעניין החומרים שהוא צריך. לאימא יש גם כן כמה בקשות קטנות, שאקנה לה מספריים לחיתוך עוף ומספריים לחיתוך יבלות. במכתביה אימא סיפרה על ההתעניינות שמגלים בני המשפחה בחוויותיי בחו"ל (סבא, סבתא, זמרה ועדינה) ודיווחה על רשמיה מהבילויים שלה עם אבא בארץ. בילוי בקיבוץ "מעלה החמישה" בפסח, נסיעה לאילת ושייט בסירת זכוכית בים סוף ועל הנאות קטנות כמו האזנה לקונצרט יפה ברדיו. וכמובן הם לא ישכחו לרשום אותי במועד לטכניון. אבא סיפר על ההכנות לקראת יום העצמאות העשירי ולאחר חגיגות יום העצמאות הוא כתב לי על המפגן שראו ברמת גן. היה לו נדמה שהוא ראה תותחים של הגדוד שלי. געגועי להורים ולעדינה גרמו לי לקצר בחודש את טיולי.
191
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online