פנינה רוזנטל

דרוהיצין י"ט סיוון תרפ"ה

מחשבות אודות.....

יקירתי, תמיד חשבתי כי אנשים גדולים מבוגרים אינם צריכים לכתוב איש לרעהו מכתבי אהבה, כי למה לכתוב, הלא יכולים לדבר איש לרעהו פה אל פה, הלא יכולים להביע את כל מחשבותיהם את כל שרעפיהם בלי שתדלנות הנייר. אבל בעת האחרונה נוכחתי , כי לא אמת הדבר. אי אפשר להביע במילים את כל המחשבות המתרוצצות במח האדם. כן, יש אנשים בעלי יכולת כזו, אשר פתאום, בנח עליהם רוח אלוהים, הם מתחילים לברוא אימפרוביזציה, אבל הם הינם אמנים גדולים, נביאים, בעלי רוח ולא כל אדם, כל שהינו פשוט זוכה למדרגה גבוהה כזו. ואנחנו האנשים הפשוטים, אם אנו חפצים לתת תמונה נכונה ממחשבותינו, צריכים אנו לחשוב קודם ואחר כך לדבר, כדי למצוא את המילה היותר נכונה, את המושג היותר נאמן. אינני חפץ לכתוב לך, יקירתי, כי אני אוהב אותך, כי יקרה את לי. חושבתני כי את כל הדברים האלה את יודעת בלעדינו. חפץ אני רק לחדש את זיכרונות הרגשיים המעטים שבילינו יחד, זיכרונות השעה הקטנה כשבפעם הראשונה נפגשו שפתותינו יחד בנשיקה מתוקה וממושכת. התזכרי, יקירתי, איך ישבנו אז שלובי יד וזרוע אחד אצל חברו, איך לחצתי בחזקה ואהבה רבה אותך אל חזי והרגשתי שאת מתקרבת אלי יותר ויותר עד שראשך היפה נח על כתפי, אני הבטתי עליך והנה, אינני יודע איך נעשה הדבר ואיך העזתי דבר זה לעשות – פתאום נפגשו שפתותינו בנשיקהעזה וחמה: התזכרי, יקירתי, איךלחצתאתראשי אלליבך ושפתיך בידיך הרכות והעדינות ואני, את היד הזו שלחצה את ראשי כיסיתי בנשיקות ובלטיפות? התזכרי, יקירתי, איך רעדתי אז בכל גופי וכששאלת על הסיבה, אמרתי, כי רועד אני מקור? אבל הלא לא אחת היה הדבר הזה: רעדתי לא מקור כ"א מרוב אושר, מרוב שמחה. התזכרי, יקירתי, את כל זאת? חושבני שאת זוכרת, שהדברים האלה עוד עצורים במוחך, אבל בכל זאת בבקשה מאד חדשי את הזיכרונות האלה מעת לעת... ולמה אני כותב לך את כל זאת? אינני חפץ לקבל עלי בנוגע לך שום התחייבויות וכמובן אינני גם להטיל התחייבויות. אבל בעוד שלושה ימים את נוסעת לארץ, שם תסבלי בוודאי הרבה, שם יהיו לך בוודאי רשמים כאלה, שתתייאשי מן העולם ושהאנשים ימאסו עליך מאד. חפץ אני ומבקש אותך, שתזכרי, שיש איש אחד ואני שמו הנתון לך בכל לבו, הנתון לך בכל נפשו ומאודו, המבקש רק את טובתך, המעלה אותך תמיד על לבו והחי רק עם זיכרונך... ועוד דבר אחד, יקירתי, זכרי, תבוא עת מאמין אני שבעגלא וזמן קריב, שניפגש יחד בארצנו הקדושה, שניפגש לא מתוך משחקים חברתיים, לא מתוך טיולים לבטלה כמו עד עתה, אלא מתוך עבודה, מתוך פולחן עבודה קדושה של בנין הארץ, מתוך עבודה המבריאה את הגוף והנשמה מאד רק אז נלמד לאהוב איש את רעהו , לא אהבת הגוף, לא אהבה התלויה

22