פנינה רוזנטל

בדבר, שבביטול הדבר סופה להתבטל, כ"א אהבת הרוח, אהבה הבאה מתוך הסתכלות עמוקה בנפשותינו ובנשמותינו, אהבה הבאה מתוך עבודה ויצירה משותפות, אהבה הבאה מתוך דעות ומטרות משותפות. ואז רק אז אהבתנו תהיה עולמית וקיימת וחוזר אני על מה שאמרתי: אינני מקבל שום התחייבויות עלי, אינני מטיל כל התחייבויות עליך, אבל זכרי שיבוא יום וניפגש בארץ, ואז יכולים אנו לקוות, ימלאו שאיפותינו, או לפחות, שאיפתי. רגעים שונים ישנם בחיי אדם , ישם רגעי שמחה ודיצה, רגעי אושר וחדוות יצירה. מהצד השני יש רגעי ייאוש מרים. זכרי, אפוא , אחותנו, תמיד, כי ישנם אנשים אשר לשמע שמך ולזיכרון פניך המאירים דופקים ליבותיהם בחיפזון ומובטחני כי הזיכרונות האלה ישפיעו עליך לטובה. אחים ואחיות יקרים, ישנם בינינו אנשים, אשר בעוד זמן קרוב יתראו עם אחותנו זו בארץ, ישנם אנשים, מתפרדים ורואים אותה עתה בפעם האחרונה אבל בשם כולנו אני אומר לה מעומק ליבותינו "עלי והצליחי", "חזק ואמץ". את זה בערך חפצתי לומר, אבל לא נתנו לי לדבר עברית ודברתי יהודית. התחלתי לדבר בקול צלול וחזק, אבל תוך כדי דיבור נזכרתי כי הנני מתפרד עתה מאחותנו זו היקרה לי ואז ניחר גרוני התחלתי לרעוד ודברתי כמו קול . ינטה התחילה לבכות, כמדומני, שגם רעי היקר צבי גם כן בכה ואני גם כן חפצתי מאד לבכות. כן, אני כותב משום שמוכרח אני לדבר עימך, יקירתי, אבל לדבר אחד אני שואף לפני נסיעתה, שתלחץ אותי אל לבה ותנשקני נשיקה חזקה וממושכת מאד.... אף על פי שאינני יודע מה יהיה אז, אבל לזה אני שואף עתה. יקירתי, סלחי לי על הכתב הזה , משוםשאני עמך חושבני שאני כותב אליך בפעם האחרונה לפני נסיעתך ובכן אני אומר לך להתראות בקרוב והעלי אותי כפעם בפעם על זיכרונך ואם אדע את זאת אמצא בזה תנחומים. חזק ואמץ. שלך איש....... פ"ס קראתי עתה את מכתביך של אתמול ונזכרתי, שצריך אני לבאר לך, מדוע אני מתבייש לדבר עמך. קראת בודאי את המכתבים הקודמים ואת בודאי יודעת, שאני אוהב אותך, שאת יקרה לי מאד, אבל מהצד השני אינני חפץ להתקשר עמך פה באופן רשמי ולקבל עלי או להטיל עליך איזו התחיבות. אני חושב, כי בודאי את מבינה מדוע. ובכן על פי האמת אינני מתבייש, כך בקרבי מתרוצצתמלחמתדעותאו יותר נכון מלחמתהחפץ וההבנה. חפץ אני מאד לדברעמך לומר לךשחייםבלעדיך אינםמושכיםאותי, שיקרה את לי מאד ולשמוע דברים כאלה גםמפיך בנוגע אלי (כמובן אם תחפצי להוציא דברים יקרים כאלה מפיך). אבל מהצד השני אני מבין שכל זמן שאינני איש עומד ברשות עצמו ולא תלוי בדעת אחרים, שכל זמן שאינני עובד בארץ עמך ביחד אסור לי לדבר עמך אודותשאלה זו. ומשום זה אני מרגיש.

23