פנינה רוזנטל
כ"ב סיוון תרפ"ה
מחשבות והרהורים אודות...
ועוד פעם אני כותב וכל זה למה, אינני יודע. חש אנכי כי באופן זה או אחר אמסר לה את מכתבי אלה קודם נסיעתה לארץ, אבל למה אני כותב את כל זה? באמת אינני יודע. במכתבי הקודם כתבתי כי אינני חפץ להטיל עליה כל התחייבויות, אינני חפץ לומר לה: "אהובתי אינני יכול לחיות בלעדיך, או, לכל הפחות, אינם שווים לי החיים בלעדיך ואם את מסכימה חכי עלי בארץ." אינני הולך נגד טבע הדברים. חילוק גדול יש ביני ובין חברי צבי. אנחנו שנינו אוהבים אותה ובכל זאת אם אני יושב אצל פנינה, אם הוא משתדל ג"כ לישב אצלה ולבוא עמה בדברים ואני להיפך, אם הוא יושב אצל, אז אני אינני מתערב. אינני חפץ להפריע אותו. אף על פי שההפרעה הזו היא דבר שבשטות, בכל זאת לא נעים מאד, אם אני יושב ומדבר עמה ואיש אחר בא להפריע. כן, אנחנו שנינו אוהבים אותה. אני מצדי וכל אחד מאיתנו יודע זאת ואיננו מקנא למישהו. אני בוודאי אינני מקנא בו וכמדומני שגם הוא איננו מקנא בי. בערב שבת בערב ישנתי אצלו ודיברנו עד השעה השנייה אחרי חצות הלילה. שיחתנו הייתה כעין וידוי. צבי אמר לי, כי מצד אחד הוא עצוב מאד שהיא נוסעת, משום שהוא אוהב אותה מאד, ומצד השני הוא שמח משום שלו הייתה פנינה פה לא היה יכול בשום אופן לשאת אישה. אותה לא יכול היה לקחת לאישה משום טעמים חברתיים, כספיים ועוד טעמים הכמוסים עימו. ואחרת לא הייתה מוצאת חן בעיניו. ואני סיפרתי לו, כי כשהתראיתי פעם אחת עם עלמה שלא מצאה חן בעיני. ואחר כך על שאלת אחותי, מדוע לא מצאה חן בעיני עניתי, כי לו הייתה דומה במעט לפנינה הייתי לוקח אותה לי לאישה. ועתה כבר עבר הבנקט והיום בערב היא נוסעת לארץ. ואף על פי ששנינו אוהבים אותה, כמדומני נותנת את היתרון לי. היא יצאה אתמול במחול עם צבי, אבל בשעה שעברה על ידי אמרה לי כי הייתה חפצה להיות בחברתי. ואף על פי שאני יודע כל זאת, כי זיכרון אותו הערב עומד תמיד לנגד עיני אבל בכל פעם ופעם כשאומרת לו דבר מה לבי מתחיל לדפוק במהירות. את הבנקט אני גמרתי אני בשם הקן אבל לא עלה יפה. אני התכוננתי לדבר עברית ורציתי לומר בערך הדברים האלה: "אחים ואחיות, בשם הקן לקחתי עלי את התפקיד לברך את אחותנו ולהיפרד ממנה באופן רשמי. התפקיד הזה כשהוא לעצמו הוא קשה מאד, משום שאי אפשר להביע בצלצול מילים בעלמא, באסף גלי האוויר את רגשי הרעות והאחווה המאחדים אנשים לביחד, אני מודה ומתוודה קשה התפקיד הזה עלי משום שיותר מדי אני קרוב אל אחותנו זו, יותר מדי עבדנו יחד ויותר מדי בילינו יחד את העת החופשית ומשום זה לא אדבר הרבה. בשם הקן אני מודה לך, אחותנו היקרה, בעד עבודתך והשתתפותך בהנהלת הקן עד היום. רגעים שונים ישנם בחיי האדם, ישנם רגעי שמחה ודיצה, רגעי אושר וחדות יצירה ומהצד השני
32
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online