פנינה רוזנטל
ישנם גם רגשי ייאוש מרים. זכרי, אפוא, אחותנו, תמיד, כי ישנם אנשים אשר לשמע שמך ולזיכרון פניך המאירים דופקים ליבותיהם בחפזון ומובטחני, כי הזיכרונותהאלה ישפיעו עליך לטובה. אחים ואחיות יקרים, ישנם בינינו אנשים, אשר בעוד זמן קרוב יתראו עם אחותנו זו בארץ, ישנם אנשים, אשר מתפרדים ורואים אותה עתה בפעם האחרונה, אבל בשם כולנו, אני אומר לה מעומק לבותנו "עלי והצליחי", "חזק ואמץ". את זה בערך חפצתי לומר, אבל לא נתנו לי לדבר עברית ודיברתי יהודית. התחלתי לדבר בקול צלול וחזק, אבל תוך כדי דיבור נזכרתי, כי הנני מתפרד עתה מאחותנו זו היקרה לי ואז . ינטה התחילה לבכות, כמדומני שגם רעי ניחר גרוני התחלתי לרעוד ודיברתי כמו קול היקר צבי גם כן בכה ואני גם כן חפצתי מאד לבכות. כן, אני כותב משום שמוכרח אני לדבר עמך, יקירתי, אבל לדבר אחד אני שואף לפני נסיעתה, שתלחץ אותי אל לבה ותנשקני נשיקה חזקה וממושכת ואז... אף על פי שאינני יודע מה יהיה אז, אבל לזה אני שואף עתה. יקירתי, סלחי לי על הכתב הזה, משוםשאני עמך חושבני שאני כותב אליך בפעם האחרונה לפני נסיעתך ושכן אני אומר לך להתראות בקרוב והעלי אותי כפעם בפעם על זיכרונך ואם אדע את זאת אמצא בזה תנחומים. חזק ואמץ. שלך איש פ"ס (נ.ב) קראתי עתה את מכתביך של אתמול ונזכרתי שצריך אני לבאר לך מדוע אני מתבייש לדבר עמך. קראת בוודאי את שני המכתבים הקודמים ואת בוודאי יודעת שאני אוהב אותך, שאת יקרה לי מאד, אבל מהצד השני אינני חפץ להתקשר עמך פה באופן רשמי ולקבל עלי או להטיל עליך איזו התחיבויות. אני חושב, כי בוודאי את מבינה מדוע. לכן על פי האמת אינני מתבייש, רק בקרבי מתרוצצת מלחמת דעות או יותר נכון מלחמת החפץ וההבנה. חפץ אני מאד לדבר עמך ולומר לך שהחיים בלעדיך אינם מושכים אותי, שיקרה את לי מאד ולשמוע דברים כאלה גם מפיך בנוגע אלי (כמובן אם תחפצי להוציא כאלה מפיך). אבל מהצד השני אני מבין שכל זמן שאינני איש עומד ברשות דברים עצמו ולא תלוי בדעת אחרים, שכל זמן שאינני עובד בארץ עמך ביחד אסור לי לדבר עמך אודות שאלה זו. ומשום זה אני מרגיש...........
33
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online