פנינה רוזנטל

מליק (מלכיאל) ומנחם למדו בבית ספר "אחד העם" שהיה בית ספר פרטי. אימא רצתה שגם אני אלמד בבית הספר הפרטי, אך מכיוון שלא היה אפשרי לשלם עבור חצי שנה, אלא רק על שנת לימודים שלמה (ההורים תכננו כבר אז לעבור לתל אביב), החליטה אימא לשלוח אותי לבית ספר פיק"א. בבית הספר הפרטי היו סדרים ודרישותשונות מאילו שבבית הספר שלי. אני הייתי חוזר הביתה, אוכל ומסיים "צ'יק צ'אק" את המטלות המועטותשהטילו עלי בבית הספר ומחכה שעות ארוכות עד שמליק ומנחם יסיימו את שיעורי הבית שלהם ויבואו לשחק. אימא דאגה לחינוכי ולהצלחתי בבית הספר. כאשר ראתה שאינני מכין שיעורים, סיפרה על כך בלי ידיעתי, למורתי ברוריה. לאחר השיחה של אימא עם ברוריה, באחד השיעורים, התבקשתי להקריא את התשובה לשיעורי הבית. כמנהגי, הקראתי אותה ממחברתי הריקה, אך ברוריה דרשה לראותה כתובה במחברתי. כאשר התברר לי שאימא "הסגירה" אותי, כעסתי עליה מאד. יום אחד נקעתי את האצבע ביד. אימא ריחמה עלי ואני כמובן ניצלתי את זה למטרת פטור מכתיבה. במשך חודש נהניתי להתעצל. השכן החדש הציע לי שיטה של אחזקת העיפרון, כך שאוכל לכתוב בכל זאת, אבל אני מלמלתי שאני לא מצליח כי רציתי ליהנות מהחופש. קצת אחרי זה החלטתי להִתְחלות שוב ולפני שנכנסתי לכיתה חבשתי את האצבע. כאשר נכנסתי לכיתה הביטה בי המורה במבט מצמית ושאלה בכעס: "שוב פעם יש לך בעיה?" נבהלתי ואמרתי לה: "לא, לא, הכול בסדר". ביום אחר, לפני שיצאתי בבוקר לבית הספר, ביימתי נפילה וצלעתי לאימא למטבח. אימא כמובן חמלה עלי ולא הלכתי לבית הספר באותו יום. בסוף כיתה ד', קיבלנו בבית הספר חוברת עבודה לחופשת הקיץ. אני, כמובן, זרקתי את החוברת לקרן זווית וביליתי במשחקים כל הקיץ. בתחילתהשנהשל כיתה ה', שאלה המורה אם הכנו את חוברות הקיץ ומי שהכין, ירים את ידו. אני כמובן הרמתי את היד יחד עם כולם אז המורה אמרה: "יופי, תביאו את החוברת מחר ואני אבדוק אותה". אבל וחפוי ראש חזרתי הביתה ואימא שהייתה עמלה על גיגית הכביסה המלאה בגרביים, שאלה לפשר פרצופי החמוץ. סיפרתי לה את האמת והיא, ללא היסוס, ניגבה את ידיה וישבה איתי להכין את החוברת. היא עבדה אתי עד מאוחר בלילה וסיימנו את המטלה (היו לי חודשיים של חופש לעשות אותה). הכביסה שנשכחה התקלקלה. צבעי הבגדים נשטפו והתערבבו זה בזה. שנים אחר כך, הזכירה לי אימא את נזקי הכביסה שהתקלקלה.

96