כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - ספטמבר 2018 - גיליון 255

מנהל העיר

מלכה מהולל מאת: 

שנים ושירת תחת שלושה ראשי עיר: יצחק 24 יוסי רביד היה מזכיר העיר המיתולוגי במשך שנים הוא לא עזב אותה אלא 84 שקולניק, בנימין וולפוביץ וזאב בילסקי. מאז הגיע לרעננה לפני לצורך שירות צבאי. הוא גם מעולם לא הפסיק את עבודתו הציבורית, אף שבעשרים וחמש השנים .90 האחרונות הוא עושה זאת בהתנדבות. כן, ומלאו לו השנה

מהו הזיכרון הראשון שלך?

בינוני, עדיין הייתי תמיד מסודר, נקי ולבוש למשעי. אבי היה מורה לעברית וחשבון בגימנסיה 'תרבות' בפולין. מהדירה ברחוב יהושע עברנו לבורוכוב ומשם למגרש שאבא קנה ברחוב יהושע, ועליו בנה את ביתנו. שם היה לנו משק עזר עם עיזים ופרה. הבית שכן ממש על גבול רעננה והכפר הערבי ח'ירבת עזון. אני זוכר את עצמי כילד בן שמונה או תשע משחק עם הבנים של ילדי משפחת הערבי דובלאן, שכל הפרדסים באזור היו ל"י. משכורתו 60 בבעלותו. אני זוכר שהמגרש בן הדונם עלה אז ל"י". 4 על אבי הייתה אז היית בן יחיד? . היא גרה רוב 1937- "עדה אחותי נולדה תשע שנים אחריי, ב שנותיה בארה"ב". היו אז חיי חברה? "בוודאי. כל החיים התרבותיים החל מכיתה ג' היו במסגרת התנועה. אני הייתי ב'מחנות העולים' עד שהתגייסתי לנוטרות. התנועה היריבה לנו הייתה 'מכבי צעיר'. הם רקדו ריקודים סלוניים והבנות גרבו גרבי משי. אצלנו זה היה הס מלהזכיר. התחלנו בתנועה כצעירים וגדלנו בה עד שהפכנו למדריכים. המדריכים שלנו, הבוגרים, היו שליחי הקיבוצים". זיכרונות מיוחדים מאז? "אי אפשר לתאר את הבוץ שנערם בימי החורף. היו נוצרות שלוליות ענק ואנחנו העדפנו ללכת יחפים ברגל, לשקוע עד ברכינו בבוץ ולשאת נעלינו בידינו. יותר קל היה לשטוף את הרגליים מאשר את הנעליים. אני גםזוכרשאהבנו לטפסאלתוךבריכותההשקייהבפרדסים. הן היו בנויות לגובה, היינו מטפסים בסולם וקופצים למים. נס גדול היה שזה לא נגמר אף פעם באסון. הרבה פעמים גם היינו מגיעים לבית האריזה, אבל לא כדי לסייע. היינו עושים קליעה למטרה עם אבנים, ומי שהצליח לפוצץ חלון, יצא המנצח. יום אחד תפס אותנו השומר בכפר נחמן, אסף את בגדינו, שהשארנו בצד כשנכנסנו לבריכה והוביל אותנו לבושים בתחתונים בלבד עד מרכז המושבה. 'בפעם הבאה זה יהיה גם בלי התחתונים' התרה בנו". נשלח רביד על ידי "ההגנה" במסגרת הגדנ"ע לקורס מ"כ 15 בגיל בשפייה, ומאז שימש גם כמפקד ב"הגנה" וגם כמדריך בתנועה. נתבקש 17 בתיכון למד בכפר מל"ל ואחר כך בהרצליה. בגיל

"נולדתי בפולין (היום אוקראינה) להוריי, עטל וצבי 1928 בשנת רביץ. שניהםהיו ציונים והיו חברים ב"הכשרת החלוץ". הגענו באונייה לנמל יפו. האונייה לא יכלה להגיע עד המזח, אז אני זוכר שזרקו אותי ממדרגות האונייה לעבר הסירה שהביאה אותנו עד למזח. מי שזרק אותי היו חובשי תרבושים, ואני זוכר אותם בבירור". למה בחרתם בנס-ציונה? "דודתי, אחות אימי, הגיעה לפנינו

יוסי רביד כנוטר צעיר

והיא גרה שם. אבא החל לעבוד מיד בחפירת בארות, אבל בתוך זמן קצר מונה למנהל לשכת העבודה של נס-ציונה וראשון לציון. היה לו כבר אז רכב צמוד". באמת?? "כן", צוחק רביד, "היה לו חמור לבן, והוא נהג להסתובב בין הפרדסים כשהוא רכוב עליו. לא עבר זמן רב וגם אני רכבתי עליו, אפילו לבדי". עוברת משפחת רביץ לרעננה, שם הוצעה לאב 1934 בשנת משרה דומה, אלא שרעננה "הייתה אז כבר מושבה מכובדת,

בעוד שנס-ציונה הייתה נקודה זערורית על המפה". יוסי למד בבית-ספר "מגד" שאז עוד נקרא "עממי". דירתם הראשונה הייתה ברחוב חנקין, שאז עוד נקרא "יהושע", דירה בת חדר אחד. את המטבח והשירותים המשותפים הם חלקו עם ד"ר הורן, הרופא היחיד בקופת-החולים ברעננה. איך הייתה רעננה של אז? "אפילו כביש אחד לא היה בה

1934 יוסי רביד

אז, אבל בית-הספר תפקד מצוין עם שמונה כיתות מא' ועד ח'. מרים קראו למורה שלי, ואף שהייתי פרחח לא קטן ותלמיד

6

09/2018 - 256 רעננה