כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה פברואר 2020 - גיליון 272

"אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"

)9 ,' (קהלת א

רן תלמודי מאת: 

מרעננה, אינו מסכים עם 83 עושה רושם שפרופסור (אמריטוס) יוסי אפלבוים, בן הנחיתה נאס"א גששית על המאדים. הגששית, פת'פיינדר 1997 קהלת. כבר בשנת ) שמה, נשאה טרקטורון קטנטן שנע על קרקע המאדים, "רחרח" באפו PATHFINDER ( המתוחכם את הסלעים, ערך להם אנליזה כימית וגם צילם. פרופ' אפלבוים היה חלק משמעותי מהפרויקט הזה, שהיה פריצת דרך מדהימה וחדשנית ועודנו נחשב כך.

ספר לי על ילדותך בעיירה שדלץ בפולין בה חיו כמה 1936 "נולדתי בשנת מאות יהודים. כשהגרמנים פלשו והחלו להפציץ את העיירה, המשפחה – אמא אבא אחי, אחותי ואני – ברחנו לרוסיה הלבנה שם חיו סבא וסבתא שלי. הייתה תחושה שהמקום בטוח בגלל הסכם אי-התקפה שנחתם בין סטלין להיטלר (הסכם שהגרמנים הפרו בהמשך). ואולם המשטר הרוסי הקומוניסטי חשש מאנטי קומוניסטים וגירש את הפליטים היהודיים הפולנים, כולל אותנו, למחנה עבודה בסיביר. ."1942 שנים, עד 3 חיינו בסיביר מה קרה בהמשך? "הגרמנים פלשו לרוסיה, המצב הכלכלי החמיר ועמו הפחד מהגרמנים. אבא ואמא ומשפחות אחרות החליטו לנדוד מזרחה, לקירגיזיה, רחוק ככל האפשר מהגרמנים. כדי ק"מ ועשינו זאת זאת 200 להגיע לרכבת היה עלינו לעבור בחורף הסיבירי ברגל או בעגלות רתומות לסוסים תוך שאנו חיים מהיד לפה ולנים תחת כיפת השמיים במעבה היערות. היה חשש מדובים וכדי להרחיקם הדלקנו מדורות בלילה. אנשים צנחו בדרך ומתו מקור ומרעב, אך הצלחנו להגיע ולעלות על הרכבת לקירגיזיה". תאר את הנסיעה לקירגיזיה. "הנסיעה ברכבת הייתה מסע הישרדות בפני עצמו. מדי פעם הנוסעים היו צריכים לרדת בתחנה בדרך, להשיג מזון ולהמשיך. בגלל הדוחק אסרו השלטונות על הפליטים לשהות בשטח התחנה יותר משבועיים. כך יצא שהורים ירדו בתחנה, ילדיהם נשארו על הרכבת וזו המשיכה בלי ההורים. הרבה משפחות התפרקו במסע הזה. באחד מקטעי הנסיעה אחותי חלתה. אימא נשארה איתה בתחנה עד שתתרפא. אבא, אחי ואני המשכנו ולמזלנו הצלחנו להתאחד עם אימא ואחותי בעצירה הבאה. בתחנה אחרת אימא ירדה לחפש אוכל וכשחזרה לתחנה הרכבת החלה לנסוע. חיילים רוסים הרימו אותה, פתחו בריצה ועזרו לה לעלות על הרכבת הנוסעת בה היינו. אחת התחנות הייתה בעיר טשקנט. ירדנו מהרכבת והתארגנו לשינה במתחם התחנה תחת כיפת השמיים. אבא ואימא הלכו לחפש אוכל. בבוקר, אנו הילדים, התעוררנו ללא נעליים שהוסרו מאתנו במהלך הלילה ונגנבו".

אני מראיין את פרופ' אפלבוים בביתו ברעננה ומנסה להבין את משמעות ההישג המדעי הזה. אפלבוים היה אז פרופסור במחלקה להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב, והיה השותף הישראלי היחיד בצוות מדעני נאס"א שפיתחו את הפרויקט המורכב. מקור האנרגיה של הגששית

יוסי אפלבוים

והטרקטורון היה מערך לוחות סולריים שהמיר אנרגית שמש לחשמל. הם תיפקדו במשך זמן ארוך מהמצופה. עד הצטרפותו של פרופ' אפלבוים לפרויקט, הייתה הדעה השלטת בנאס"א שלא ניתן להפיק אנרגיה סולרית מספקת על המאדים בגלל סערות האבק העזות שמתחוללות בו. האבק, חששו המדענים, יכסה את הלוחות הסולריים תוך זמן קצר וימנע את פעולתם. החלופה הייתה לשים בגששית כור אטומי קטן, דבר שהיה מייקר מאוד את הפרויקט ודוחה את השיגור. אפלבוים זומן להצטרף לפרויקט עקב מומחיותו בהמרת אנרגיה. הוא בחן נתונים על סערות האבק וקרינת השמש שסופקו מחלליות קודמות והוכיח שבמועדים מסוימים ובמקומות מסוימים על פני המאדים, הלוחות הסולריים יתפקדו לפחות חצי שנה. בפועל הם פעלו כשנה. מלאכת השכנוע לא הייתה קלה ונמשכה שנתיים אך בסופה נאס"א נכנסה לפרויקט גששית הפת'פיינדר, שהצליחה במשימתה ופעלה על אנרגיה סולרית, כפי שחזה פרופ' אפלבוים. חלפו למעלה מעשרים שנה מאז השיגור המוצלח של פת'פיינדר, פרופ' אפלבוים כבר הספיק לצאת לגמלאות אבל מאמרו המדעי, זה ששכנע את מדעני נאס"א להשתמש בלוחות סולריים על המאדים, "זוכה לקריאה וציטוט כמעט כל שבוע ע"י מדענים של היום". כך כתב לו לאחרונה דניס פלאד שהיה ראש הצוות בנאס"א בו אפלבוים לקח חלק. דרכו של פרופ' אפלבוים מילדות לחזית הטכנולוגיה בתחום האנרגיה הסולרית הייתה רצופה אף היא סערות עזות, אלה של מלחמת העולם השנייה.

4

02/2020 - 272 רעננה