כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה פברואר 2020 - גיליון 272

איך היו החיים בקירגיזיה? לכפר ליד העיר ג'לאלבאד. 1943- "הגענו לקירגיזיה ב התמקמנו כל המשפחה בצריף עם חדר אחד ודלת אחת. זו הייתה השנה הקשה ביותר. האזור כולו היה מוכה רעב ומחלות. הלכתי לגן ילדים והייתי הילד היהודי היחידי בו. האנטישמיות שררה בכל מקום, גם בגן שלי. כדי לבייש אותי, הגננת דרשה ממני להתרחץ עירום לפני כל הילדים כדי שיראו שאני נימול. בפעם אחרת דרשה ממני לגרש סוס מהחצר בידיעה שהוא יבעט בי והוא אכן בעט והטיח אותי לאדמה. בכפר בו חיינו לא היו שירותי רפואה כלל. יום אחד חליתי והבראתי בדרך נס, ללא רופא ותרופות. אבא מצא עבודה בבית מטבחיים בכפר סמוך. הוא היה רשאי לקחת כל יום קצת דם של הבהמות השחוטות ואת הדם בישלנו ואכלנו. לפעמים מזוננו היחיד היה שורשים שמצאנו בשדה. ק"מ לג'לאלבאד וקונה שם דברי 15 אמא הייתה הולכת ברגל סדקית אותם היא ואני היינו מוכרים בשוק בכפר לפרנסתנו. , לא האמנתי שאין לנו אוכל. 7 הרעב היכה בנו ואני, ילד בן לתומי חשדתי באימי שהיא הולכת לעיר ואוכלת שם. דרשתי להצטרף אליה כשהלכה לעיר והיא סירבה. ליתר ביטחון נעלו אותי במין חדרון כדי שלא ארדוף אחריה. כששחררו אותי החלטתי לעקוב אחריה לאורך פסי הרכבת שהוליכו לעיר. צעדתי לבד והגעתי לשוק. באורח פלא אימא מצאה אותי. התיישבתי על הארץ ואימא קנתה לי מלפפון. אכלתי אותו בתיאבון והבנתי שאימא לא הולכת לעיר כדי לאכול. מלפפון היה המרב שיכולתי לקבל"...

למחנה עקורים בעיר רוזנהיים. למדנו שם עברית ומאוחר יותר הצטרפו אלינו אמא ואבא. שוב גרנו כל המשפחה בחדר אחד עם דלת אחת. מגמת פנינו הייתה לישראל". ספר על העלייה ארצה עלינו לארץ והגענו לנמל חיפה. עברנו דרך מחנה 1949- ב הקליטה שער העלייה, למרגלות הכרמל, ומשם נשלחנו לגור במעברה בשכונה חיפאית, קריית אליעזר. היו שם צריפים ארוכים וצרים ללא חשמל ומים שחולקו לחדרים בודדים על ידי מחיצות דקות. כל משפחה קיבלה חדר אחד עם דלת אחת. בחדר הסמוך לנו גרו חווה אלברשטיין ומשפחתה. אחי ואחותי הגדולים נשלחו לעבוד כדי לעזור לפרנסת המשפחה ולא זכו לסיים בית ספר. אני הייתי קטן מכדי לעבוד ואמא אמרה לי: "לך חפש לך בית ספר". חיפשתי ומצאתי בית ספר דתי במושבה הגרמנית בסמוך למעברה. באין חשמל, בערבים הייתי מכין שיעורים לאורו של נר. מהחדר הסמוך היו מבקשים ממני לכבותו משום שהאור חדר לשם דרך חור במחיצה. סיימתי יסודי וההמשך הטבעי היה לתיכון. לימודי התיכון עלו כסף והפרנסה הייתה דחוקה. מישהו שכנע את הוריי להתאמץ וכך הגעתי לתיכון מקצועי בסמ"ת אותו סיימתי במגמת חשמל. בצבא שירתי בחיל הקשר ואחרי השירות המשכתי להנדסת חשמל בטכניון שם עשיתי דוקטורט. מהטכניון עברתי לאוניברסיטת תל-אביב והתמניתי לפרופסור מן המניין. התמחיתי במנועי חשמל ובהמרת אנרגיה באמצעות מערכות פוטו-וולטאיות (ממירות באופן ישיר אנרגיית שמש לחשמל)". מה באמת קורה בארץ ובעולם בתחום האנרגיה הסולרית? "בעשורים האחרונים חלה התקדמות רבה בהפקת אנרגיות מתחדשות, בעיקר מאור השמש ומהרוח. התנאים בארץ מתאימים במיוחד לחשמל שמופק מלוחות סולריים. למרבה הצער המדינה נמצאת בפיגור בתחום. ישראל החלה , הרבה אחרי מדינות 2008 להתעניין בנושא רק בשנת אחרות. בגרמניה למשל, זמינות קרינת השמש היא חצי בהשוואה לישראל אך היא מפיקה חשמל סולרי בהיקף גדול משמעותית מישראל. כיום סין היא המובילה בעולם בנושא מערכות פוטו-וולטאיות. הודות לסינים, מחירי הלוחות הסולריים ירדו פלאים. מי שמתקין לוחות סולריים שנים עקב צריכת פחותה 5 מסוגל להחזיר את ההשקעה תוך מחברת חשמל. כמובן שההשקעות היותר משתלמות הן באזורים תעשייתיים ו/או כפריים ו/או על מבני ציבור, היכן שיש שטח גדול יחסית להצבת לוחות סולריים. בעבר וגם כיום אני מייעץ לחברות שעוסקות בתחום. מתחילים לראות בישראל תחנות כח סולריות. רבים מהמדענים והמהנדסים בארץ שעוסקים בתחום היו תלמידיי. עד היום אני משמש כמרצה חוץ באוניברסיטת תל אביב בנושאים הקשורים להמרת אנרגיה ולאופטימיזציה של מערכות פוטו-וולטאיות". › 8 המשך בעמוד

המלחמה מסתיימת ואז? וחזרנו לפולין לעיר 1946 "שהינו בקירגיזיה עד שנת שצ'צ'ין. בעיר היו שליחים מהארץ. השליחים שכנעו הורים למשפחות, ביניהם הוריי, לשלוח את הילדים למחנות עקורים בגרמניה בגלל העתיד המעורפל בפולין. אמרו ש"במקרה הגרוע, לפחות יינצלו הילדים". בגרמניה הגענו

5

02/2020 - 272 רעננה