כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אפריל 2025 - גיליון 334

˘„Á המגזין לאזרח הוותיק ברעננה

גיליון

2025 ניסן תשפ"ה אפריל

334

חג חירות לכולם ! 11-10- מנגן ושר 9-8 פמיניסטית של אבולוציה... 7-6 חזר ולא חזר מהשבי 19-18- הרכבת ארוכה 15-14 היסטוריון עם בית השקעות 13-12 אינטימיות בגילנו 23-22 שינה נכונה 21-20 90- חוכמה וטיפוח גם ב מדורים קבועים: בישולאה - מבזקים - עברית - תשחץ - אומנות - ספר - סרט - תיאטרון - אומנות

חופשי והפנמת ערכי המוסר, הצדק, השיוויון, היא תנאי הכרחי כמו גם ההבנה שלאנשים או מגזרים שונים יש רצונות וצרכים שונים שיש לכבדם. הכרה באסון שעוד יתרחש אם לא נשכיל לפעול כאן ועכשיו, חריש חינוכי עמוק, הסברה, הקמת פורומים בנושא (כמו הפורום המבורך של עיריית רעננה 'אסיפת אזרחים'), הם רק חלק מהדרכים. כל רעיון נוסף מבורך, אבל דבר אחד ברור. אם לא נשכיל לקום ולפעול לצאת מהבור העמוק שנפלנו אליו אולי עוד נשוב להיות עבדים במצרים. אפשר וחובה להחזיר עטרה ליושנה, או אולי ואפילו עדיף, לבנות משהו קצת אחר. כזה שמשמר את הטוב ומתקן את הפחות טוב. במשהו הטוב הזה תהיה חירות ולא תהיה בו כפייה. חג פסח שמח, והלוואי שיחזרו כל חטופינו. malcamehulal@gmail.com

מלכה מהולל מאת:  ׁב ֶֶיה ָָ” �ְׁ ּא ָָר ֶֶץ ל ְְכ ָָל-יֹֹש �ָּ ר ּוֹֹר ב �ְּ “וּּק ְְר ָָאת ֶֶם ד חירות מול כפייה

אין מתאים מחג הפסח לדון במושגים כמו חירות מול כפייה. לחירות הגדרות שונות התלויות במקום ובזמן בו הוגדרו. החירות התנ"כית מדברת על שחרור מהשעבוד של פרעה ׂרָָאֵֵל עֲֲבָָדִִים, �ְׂ ּי לִִי ְבְֵנֵי יִִש �ִּ ומעבר לדרך אמונה ועבודת האל: “כ ׁר הוֹֹצֵֵאת ִִי אוֹֹת ָָם מ ֵֵא ֶֶרֶֶץ מ ִִצְְָרָיִִם, א ֲֲנִִי ה’ א ֱֱלֹֹהֵֵיכֶֶם” �ֶׁ עֲֲבָָדַַי הֵֵם א ֲֲש (ויקרא כ”ה, נה). בפן הכלכלי/חברתי יש גם התייחסות למושג החירות בהקשר לשנת היובל: מדי חמישים שנה משתחררים כל העבדים, והאדמות חוזרות לבעליהן. בעולם המודרני נהוג לדבר יותר על חירות הפרט וזכויות האדם באשר הוא. כבר במגילת זכויות האדם המגנה כרטה, הוגבלו סמכויות 1215 שכתב בעל כורחו המלך ג'ון האנגלי ב השלטון, אז המלוכה, וניתנו זכויות יסוד לאזרח ובכך נסללה הדרך לדמוקרטיה. בהמשך היו אלה הצהרת העצמאות ) והצהרת זכויות האדם והאזרח הצרפתית 1776 האמריקאית ( ), זכויות שהתמצו בסיסמה 1789 אחרי המהפיכה הצרפתית ( בת שלוש המילים: חירות, שיוויון, אחווה – כולם החדירו בהדרגה את הרעיון המהפכני שלאדם הפשוט מגיעות זכויות כמו למורמים מעם. העניין הוא, והיה תמיד, תרגום העקרונות האלה הלכה למעשה. מצד אחד חירות חייבת להיות עם גבולות, שהרי אי אפשר לעבור על החוק בחסות חופש הביטוי. מאידך, כפייה פוגעת בעקרון החירות והבחירה החופשית ומהווה הפרה של זכויות יסוד. מדינות דמוקרטיות שואפות למצוא את האיזון הנכון, איזון שפעמים רבות הוא שברירי, בין הגנה על זכויות הפרט, חירותו וכבודו לבין ביטחון המדינה. איך עושים את זה? חוקי מדינה מנסים, לפחות במדינות הדמוקרטיות, לצמצם מצבי כפייה ולהבטיח הגנה לאזרחים. זה לא תמיד קל, בעיקר כי כפייה עלולה להיות חמקמקה. לעיתים היא אינה נראית לעין, ודי באיום מרומז מצד בעלי הכוח כדי להרתיע את הפרט מנקיטת צעדים לתיקון עוולות. במדינות עם חוקה המצב טוב ביותר מאשר במדינות שאין להן חוקה, אם כי אנחנו עדים לצעדים קיצוניים שנוקט לאחרונה נשיא ארה"ב שיש ספק אם הם עולים בקנה אחד עם החוקה. במספר, אותם קשה לשנות אלא 13 אצלנו ישנם חוקי יסוד, ברוב מיוחד. כך למשל חוק כבוד האדם וחירותו מביע הכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין. במילים אחרות ערכי המדינה, כפי שנוסחו במגילת העצמאות, משקפים את רעיון השוויון והחירות של הפרט באשר הוא פרט. אלא שלא די בחוקים, וגם לא במתן סיוע לכאלה שנפגעו מהשלכות הכפייה ושלילת החירות בלא עילה. העניין החברתי יכול וצריך לעשות את העבודה. ההכרה בקרב אזרחים כי חברה המתנהלת על בסיס כבוד הדדי, על דיאלוג

"עתיד ותיק" – המיזם שיחבר בין צעירים לאזרחים וותיקים מאיר חוטקובסקי מאת: 

המשרד לשיוויון חברתי והתאחדות הסטודנטים הארצית ) את פרויקט "עתיד 2025 השיקו בחודש שעבר (מרץ ותיק" – יוזמה שמטרתה להפיג בדידות ולחזק את קהילת האזרחים הוותיקים. במסגרת הפרויקט, סטודנטים ישתתפו בפעילויות עם קשישים בתמורה למלגה. , מסרה: "הפרויקט ח"כ מאי גולן השרה לשוויון חברתי, הוא נדבך נוסף במאמץ להבטיח חיים איכותיים ומלאי משמעות לוותיקי ישראל. באמצעות חיבור בין-דורי, נוכל לחזק את החוסן הקהילתי של כולנו". רשויות מקומיות ויכלול יוזמות 204 הפרויקט יופעל ב כגון "שכן ותיק", מועצות חכמים וסדנאות אורח חיים בריא. מטרתו היא לא רק להפיג בדידות אלא גם לקדם השתלבות פעילה של קשישים בחברה. meirch@gmail.com

חעדובשור ותשהגבמלאים

˘„Á המגזין לאזרח הוותיק ברעננה

גיליון

2022 תשרי תשפ"ב אוקטובר

334

מלכה מהולל ערותכ שארית: לאה הראל ע רותכ ל ושנית: נילי אפלבוים, יהודית הלפר, נאוה וינגרטן, מאיר חוטקובסקי, עוזי מנור, לאה קליין, ח רבי המע רתכ: אביבה קניג, רן תלמודי, דני הורוביץ. מוטי בן-ארויה צלם המע רתכ: 09-7729320 , פקס: 09-7747041 טלפון: 4331125 רעננה, מיקוד 114 רח' ההגנה כותתב המע רתכ:

העמותה למען האזרח הוותיק ברעננה המו"ל: 054-6471244 אסתר טאירי: מ דוע תו לפרסום: דפוס החלוץ, רעננה דהפסה: מנדל עיצוב והפקות דפוס (אנה קירי) גרפי הק: www.amutaraanana.co.il והתויק: ארת העמ והת למען אהזרח קי שרו למדף הספרים של גיליונ תו "כי וון ח שד": http://user-1723486.cld.bz/ranana-digital-magazine

בותו ל כבתתו בעי ותן ניתן לשלוח לכל אחד מח רבי המע רתכ. תג כהבתתו. רהא כותתב מייל תבחתית תמונת שהער: כמו ציפ רו תא חופשייה (ז בא נחמה) צילום: מל הכ מ והלל

2

04/2025 - 334 רעננה

מחזירים אותם הביתה עכשיו

העמותה למען האזרח הוותיק רעננה

קהבר ל רקתא חג הפסח ברכותינו לידידנו ראש העיר מר חיים ברוידא, לחברי מועצת העיר, לחברי הנהלת העמותה, למתנדבים לצוות המנהלים והעובדים, לבאי מוסדותינו ובני משפחותיהם, ולכלל תושבי העיר רעננה. יהי רצון שבחג החרות תבוא חרות למדינתנו, שנראה את כל חטופינו בבית, את חיילנו חוזרים בריאים והחלמה מהירה לפצועים. בברכת חג כשר ושמח חיימ הק פרלשטיין מאיר קצין מנכ״ל יו״ר

גמלאות וגמלאים יקרים, ערב חג הפסח תשפ"ה, שולח לכן ולכם ברכת חג חמה לחג אביב שמח! מי ייתן וברוח החג יבואו עלינו בשורות טובות ונדע שלום, שלווה ואחדות. תודתי והערכתי נתונה לכן ולכם על תרומתכם לעיר ולצביונה הייחודי. לאוכלוסיית הגמלאים יש אצלי מקום של כבוד והיא יקרה לליבי. נעשה הכל כדי להעניק לכם את מלוא התנאים למיצוי זכויותיכם ולהעשרתכם בתרבות, פנאי ודעת. באיחולי בריאות טובה וקירוב לבבות ולכידות לכולנו, שלכם בידידות,

חיים ברוידא, ראש העיר רעננה

ר.ש. שירותי הסעדה להנהלת מרכז היום, לכל המבקרים היקרים במרכז ולכל גימלאי רעננה בברכת פסח כשר ושמח חג חירות ואביב שמח ! לשירותכם תמיד ר.ש. שירותי הסעדה

˘„Á

מרכז שרות למדפסות P.D.S חג שמח וכשר לחג של פריחה שוג ושג, רבי אתו וראי כתו ימים לגמלאי רעננה ולבני ביתם. ? רוצה לתרום לרווחת החברים לגיל מערכת ״כיוון חדש״ מחפשת אתכם, כתבים וכתבות חדשים. לכתבים חדשים תינתן הדרכה. 054-4515486 מלכה ? יודע/ת לכתוב ? מחפש/ת תחושת משמעות ? סקרן/ית לפגוש אנשים חדשים

3

04/2025 - 334 רעננה

Bring them Home now

בע"מ 1987 מריטל כל השרון שירותי כח אדם, הסעות ושליחויות. 272 רעננה ת.ד. 100 כתובת: מרכז שושן- אחוזה 09-7487162 פקס: 09-7487160 טלפון: merital@013net.net : דואר אלקטרוני לתושבי רעננה ולגימלאי העמותה למען האזרח הוותיק רעננה חג פסח כשר ושמח אמנון כהן

פלאש א.ב שיווק בע"מ חברה ליבוא ושיווק מוצרי ניקוי וחיטוי, כימקלים, ציוד מוסדי למטבחים למלונות ומסעדות, מוצרי נייר, ניילונים כלי ניקוי ומוצרי טואלט.

לגימלאי רעננה ברכת פסח שמח וכשר

08-9150801 : טלפון 08-9150804 : פקס

ע. שיווק מוסדי רעננה (מאחורי הבניין), רעננה 7 היצירה לגמלאי רעננה והסביבה ברכת פסח כשר ושמח

חג שקט לכולם ובריאות לכולם. רון נחום

מאחל מנדל עיצוב הפקות דפוס 0544838350

050-2721973 : טלפון 09-9743326 : פקס

חג פסח כשר ושמח

4

04/2025 - 334 רעננה

מחזירים אותם הביתה עכשיו

קובי אידלמן

לאה קליין מאת: 

"אתה מכיר את הסיפור על מוישל'ה בן התשעים"? אני שואלת את קובי אידלמן, מנהל חברת סיעוד להעסקת עובדים זרים, שבא לביקור בית לראות איך אני והמטפלת שקיבלתי דרכם מסתדרות. "אז מה הסיפ רו"? האו שאול. "מוישל'ה בן התשעים הוזמן עם מטפלו לפגישה כיתתית עם חבריו שלמדו יחדיו בכיתה א'. הוא נכנס לפגישה שמח וטוב לב, מתיישב, מסתכל סביבו ולוחש באזנו של המטפל: לא זכרתי שבכיתה א' היו כל כך הרבה פיליפינים". קובי צחק והמשיך במשימה שלשמה בא. לאחר שסיים לראיין אותי ביקשתי אני לראיין אותו.

סיפור תמונה

ברים מח רביי המ ובגרים הז קקוים למטפל, אין להם ידע איך מ בקלים מטפל וגם חסרים להם פרטים על המטפל: אהם יש לו דרשים שלכם. דקומים, כון מי מ כוון תא הנז קקים למ כהנה, ניסיון וידע מ "למשרד שלנו מגיעים מטפלים שבאים מארצות רבות, בדרך כלל דרך חברים שכבר עובדים בארץ. במפגש ראשון אנו לוקחים פרטים אישיים כמו ותק, ניסיון, פרטים על מקומות עבודה קודמים, או על משפחות שטיפלו בהן, האם הם חדשים בעבודה זו ואם עבדו קודם לכן אצל משפחה. אנו דורשים מספר טלפון של הממליצים מהמשפחה שאצלה עבדו. אם אנו מתרשמים לטובה, פותחים תיקים של מטופלים ומנסים לעשות התאמה". אהם המטפלים מ בקלים הרדהכ בטיפול בראץ מוצאם? .תאגיד עובדים זרים, שהאחריות 1 "לרוב כן, אבל גם כאן מקבלים השלמות. יש שני סוגים של חברות שקשורות לעובדים זרים: שלו היא לייבא עובדים לישראל, לתווך אותם למשפחה ולהיות גורם המקשר בין המשפחה לעובד ולגורמי ממשלה, כמו משרד .חברות סיעוד שמקשרות את המשפחה והעובדים לביטוח הלאומי. 2 הפנים, לשכת האוכלוסין וההגירה. ביקורים מטעם התאגיד מתבצעים אחת לחצי שנה, ומטעם חברת הסיעוד – אחת לחודשיים. אם יש תלונות, מנסים לברר מול שני הצדדים, ולגשר או למצוא מטפל אחר. אנחנו ממליצים גם על מצלמות בחדר המטופל".

ספר עליך: איך הגעת לזה? "אני אח במקצועי, עבדתי בבי"ח רמב"ם, חיפשתי השלמת הכנסה, וכך הגעתי לחברת הסיעוד".

אהת יליד הראץ? : אני, אחותי, הוריי וסבתי". 1992 , עלינו לארץ בשנת 1977 "נולדתי בברית המועצות בשנת

למ תד ברבית המועצ תו? "שם למדתי בבית ספר עממי, ופה בארץ למדתי בתיכון בהרצליה בשם 'בית ספר למדעים דוד רזיאל'. למדתי להיות אח באוניברסיטת ת"א. הלימודים היו בבית חולים איכילוב, שם גרתי במעונות".

צ אב? "עשיתי שירות צבאי בתותחנים".

קבוי נ ושי לטל, גרים בח דהר. להם של שו בנ תו. היכן כהתר תא אתשך? "הייתי מאבטח טיול בית ספר שבו טל הייתה תלמידה".

אהת מ ורצה מע ובתדך? "אני עובד חלק ברעננה וחלק בחדרה. זו עבודה מאתגרת, לפעמים שוחקת, לפעמים מתסכלת, אבל בדרך כלל – מאוד מספקת בהשפעה שיש לנו על חיים של משפחות. כשאני בא לביקור בית ורואה קשר טוב בין המטפל למטופל ושומע שביעות רצון מהמשפחה, אני מלא סיפוק". ולסיום – אני ורהא שיש לך קע וקעים על הידיים. מה זה ואמר? "על יד אחת (הוא מראה לי) אלה שלוש בנותיי עם קו מחבר של א.ק. ג ביניהן. וביד השנייה – כתובת באנגלית: "אין חרטות." צריך לנסות דברים שונים, לטעום וליהנות כי החיים קצרים". Cleah1@walla.com

5

04/2025 - 334 רעננה

Bring them Home now

לא הרמתי ידיים

במטווח. הטנקים שלנו החלו להיפגע אחד אחרי השני, כולל הטנק שלי. אני ושניים נוספים נחלצנו מהטנק והתחלנו לרוץ מזרחה לעבר כוחותינו כשמאחורינו נורית אש כל הזמן. השניים שאיתי רצו על הכביש ואני החלטתי שיותר בטוח לרוץ על החול לצד הכביש כי הכביש מטווח. פתאום הגיע טנק שלנו שהיה בנסיגה מזרחה. הוא אסף את שני חבריי. סימנתי לו עם היד "חכה לי! חכה לי!" אך הוא נסע. מאז אני מרגיש נטוש. התקדמתי והצטרפתי לשוחה בה הסתתרו אסף יגורי וחיילים נוספים. הקרב הסתיים לאחר כשעתיים טנקים שלנו פגועים ובתוכם הרוגים ופצועים. 17 כאשר שכבנו בשוחה ופתאום התקרב אלינו נגמ"ש מצרי אמפיבי. החיילים בנגמ"ש ירו עלינו ופצעו אחד מאיתנו ברגל ובראש. הם רצו להרוג אותנו אבל הקצין שלהם עצר בעדם. חבריי הרימו ידיים ואני, מלא יוהרת מלחמת ששת הימים, סירבתי וזחלתי מתחת לנגמ"ש בצד הקדמי המשופע שלו. הבחנתי בין השרשראות שהחיילים המצריים מכים את חבריי ומעלים אותם לנגמ"ש. מחשש לדריסה החלטתי לצאת ולהיכנע. חייל מצרי היכה אותי עם כת הרובה בראש, פצע אותי והמשקפיים שלי - אני קצר רואי - נפלו לחול. את שארית הזמן עד השחרור אעבור בלי משקפיים. בלעדיהם הכול יהיה יותר באוקטובר 8 באוקטובר וב- 6 מפחיד ומאיים. התגייסתי ב כבר הייתי בשבי. ישבנו בנגמ"ש אזוקים בחוטי טלפון ועינינו מכוסות בסמרטוטים. החיילים המצריים היו עם רובים מכודנים ואני פחדתי שאחד מהם ינעץ את הכידון ברגל שלי. עד היום אני הוזה שהכידון ננעץ ברגל. זיכרון קשה. שבי הגענו בלילה לתעלה, העלו אותנו על דוברה כדי לחצות לצד השני ותוך כדי השייט לא פסקו מלהכות אותנו. לאחר שחצינו עמסו אותנו על משאית ונסענו בעמידה עם שבויים אחרים, צפופים מאוד. עברנו תחנות שונות ולאורך כל הדרך עד לכלא חטפנו מכות ומריטות שיער וזקן. בדיעבד התברר לנו שהגענו לכלא עבאסיה בקהיר, כלא שהיה מיועד בעיקר לחקירות. התחילו חקירות. החוקרים היו כולם דוברי עברית. אמרתי לחוקרים דברים מדויקים לגבי מסלול התנועה של הגדוד שלנו אבל כששאלו על סדר כוחות ניפחתי את המספרים כדי שיחשבו שלפניהם עומדים כוחות גדולים יותר. במהלך החקירות היכו אותי עם אלות גומי כאשר חשבו שהתשובות שלי לא טובות. אחרי שבוע, כל הגוף שלי היה אדום כחול מרוב מכות. בחקירות כמעט ולא דיברתי. לא נתתי שם, מספר גדוד או מספר חטיבה. שמתי לב שאם אני צועק יותר אני חוטף יותר והתאמצתי לבלוע את הצעקות, לפחות לא להרים את הקול. ברקע נשמעו כל הזמן צעקות ויריות. חשבתי שמוציאים אנשים להורג. רוב הזמן ישבתי במין צינוק. ידיי היו אזוקות ועיניי מכוסות בסמרטוט. לצינוק הייתה דלת מתכת עם צוהר ובתקרה ָיילה �ָּ היה חור אוורור שהכניס אור במשך היום. לידי הייתה פ כדי להתפנות. הייתי מקבל את האוכל במסטינג פעם ביום, והייתה לי כוס למים. ישנתי על מזרן ופשפשים אכלו אותי. לעשיית הצרכים הייתי צריך לקרוא לסוהר, סודני שחור

מאת: רן תלמודי  ״לא הרמתי ידיים, מאז אני מרגיש נטוש, עד היום אני הוזה שהכידון ננעץ ברגל״.

אלא מקצת מהמשפטים שאומר לי עמי טלמור, שחזר מהשבי המצרי בתום מלחמת 77 פדוי שבי בן ימים 45 שנה, ואחרי 50- יום הכיפורים לפני יותר מ של עינויים בגוף ובנפש. הוא נשוי ויש לו שני ילדים ושישה נכדים אבל גופו ונפשו מצולקים, הוא חי את הטראומה בכל יום ושנתו נודדת בלילות. הוא מבין היטב את החטופים שחזרו ושמח שנהלי החזרה של שבויים השתנו. וכן, הוא בהחלט לא הרים ידיים, לא בשבי ולא אחריו. להלן סיפורו:

עמי טלמור

מלחמה מול מצרים "מלחמת יום הכיפורים מתחילה אצלי בשעה שתיים בצוהרי יום , מילואימניק, וזו המלחמה 25 . אני בן 1973 באוקטובר 6 שבת, הראשונה שלי. ברדיו מקריאים את הסיסמה שמשמעותה להתייצב במחסני החירום שם נמצאים טנקי הסנטוריון של הגדוד שלנו. התייצבנו, קלטנו ציוד ורצנו למלחמה בתת זיווד וחימוש, בלי רישום מסודר של שמות החיילים. הייתי בגדוד , בפיקודו של אסף יגורי ומפקד הפלוגה שלי היה יצחק 113 בריק, היום אלוף במילואים שמרבה לבקר את צה"ל. הנקודה בה נכנסנו לקרבות הייתה על ציר הפירדאן (לא רחוק מגשר הפירדאן שעל תעלת סואץ) דרומית לעיר קנטרה. היינו . 21 טנקים בגדוד אבל היינו רק 30 אמורים להיות 200 הסתדרנו בטור והתחלנו לנוע לעבר התעלה. לאחר כ מ' שמענו קולות של פגזים מתפו צצים. בדיעבד נודע לי טנקים מצריים טמנו לנו מלכודת בסיוע ארטילריה 150 שכ וטילי סאגר. היינו באזור חולי מישורי לחלוטין, ברווזים

6

04/2025 - 334 רעננה

מחזירים אותם הביתה עכשיו

שיבה הביתה ומלחמה על החיים חזרנו במטוס של הצלב האדום. בנחיתה לא נתנו לנו להיפגש עם בני המשפחה. למזלי אחי היה קצין והצליח להתפלח. ירדתי מהמטוס וקפצתי עליו. נתנו לנו להיות יום אחד בבית ולמחרת נדרשנו להתייצב במלון על הרכס של זיכרון יעקב. בימים רגילים המלון שימש כבית הבראה, עם חזרת השבויים הפך למתקן חקירות של השב"כ – לא בדיוק בית הבראה. היינו חשודים כמרגלים כי כביכול שוכנענו בזמן השבי לרגל לטובת מצרים. חקירות השב"כ הסתיימו ושכחו מאיתנו. מפעם לפעם הגיעו שאלונים המתעניינים אם אנו ישנים טוב בלילה וזהו!! קיבלנו רושם שהעדיפו את חזרתנו בארונות מתים כי זה יותר פשוט. גם כיום מתקבל הרושם שהממשלה מעדיפה חטופים מתים. אמנם לא ישנתי בלילות מטראומת השבי אבל לא הרמתי ידיים. סיימתי את לימודיי בכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית שנקטעו בגלל המלחמה, חזרתי לשרת במילואים בתפקיד לא קרבי והתחתנתי עם שרון שהייתה חברתי לפני המלחמה. הצטרפתי לשירות המדינה ולימים הגעתי להיות חשב משרד ראש הממשלה. שירתי כמה ראשי ממשלה כולל הנוכחי. שנה (!) לאחר המלחמה התעוררו פדויי 30 , 2004 בשנת השבי והקימו עמותה שנקראת "ערים בלילה". העמותה 50% תבעה את משרד הביטחון. רוב פדויי השבי קיבלו כי עבדתי. 20% נכות עם כל הנלווה לכך. אני קיבלתי רק שנה שמרתי בסוד את היותי פוסט טראומטי. 30 במשך פחדתי שאם במשרד ראש הממשלה יגלו שאני כזה, יפטרו אותי. הייתי וורקוהוליק, מאוד תובעני כלפי הכפופים לי וחסר סבלנות. אלו תסמינים של פוסט טראומה. בני הבכור סבל מהתפרצויות הזעם הבלתי נשלטות שלי. אני רואה אותו כדור שני לשואה. הבת נולדה תשע שנים אחריו וכבר הייתי יותר מודע לעצמי וידעתי לשלוט. אי אפשר להשוות את "קבלת הפנים" שעשו לנו במלחמה ההיא לקבלת הפנים המכילה והתומכת לה זוכים פדויי השבי היום. בכל זאת למדו משהו. אני גמלאי, שר במקהלה בהוד השרון, שוחה כל יום בבריכה ומטפח את הנכדים. לסיום אנקדוטה: הוריי קראו לי עמיקם (עמי קם) כי נולדתי שבועיים אחרי קום המדינה אבל היום קוראים לי עמי. זה קשור לרעננה. בשירות חובה הגעתי לבסיס נַַפַַח ברמת הגולן. קיבל אותי קצין צעיר ויפה מרעננה, בנימין קצין שמו. הוא אמר לי, אני בנימין ופה קוראים לי בני. אתה עמיקם ופה יקראו לך עמי. הערצתי אותו כמפקד, הוא היה בחור זהב. אחרי שנפל במלחמת יום הכיפורים התעקשתי שיקראו לי עמי למרות שבתעודות אני עדיין עמיקם״.

ענק, שהיה נכנס, מכה אותי, מסיר את האזיקים ובנוכחותו הייתי מתפנה. לאחר שסיימתי היה אוזק אותי מחדש, מכה אותי ויוצא. יום אחד הוא הפשיל את מכנסיו וניסה לדחוף את האיבר שלו לפי. צעקתי והוא נבהל והסתלק. לא נתנו נייר טואלט. חתכתי מהגופייה שלי פיסות בד קטנטנות והשתמשתי בהן לניגוב. לאחר זמן שמתי לב שהאזיקים היו קצת רפויים. ירקתי על כף היד כדי להחליק אותה, משכתי, והופ השתחררתי. בהזדמנות זו גם שחררתי קצת את כיסוי העיניים כך שאוכל לראות דרכו. לאחר שסיימתי הצלחתי לאזוק את עצמי מחדש. נפטרתי מעונשו של הסודני. אחת ליום היו מוציאים אותנו מהתאים כל אחד עם הפיילה שלו, והיינו צועדים בשורה לשירותים, מרוקנים את הפיילות וחוזרים לתא. פעם אחת הרעיבו אותנו שלושה ימים. ביום השני חשבתי שאני הולך למות. הורידו אותנו לשירותים לרוקן את הפיילה והיה שם ברז. השומר לא היה בפוקוס וניצלתי את ההזדמנות ללגום מים מהברז. רצו לי סרטים בראש כי זכרתי שבמצרים המים נגועים בבילהרציה. פחדתי שאדבק מזה, אבל שתיתי ונשארתי בחיים. כשהשיער והזקן תפחו, לקחו אותי לתספורת. לפני התספורת טבלו את ראשי בפיילה גדולה וכדי להתאכזר לא נתנו לי להרים את הראש מתוך המים. ככה עברו להם הימים. בכל יום אתה לא יודע אם תחיה או תמות, בכל יום אתה לא יודע אם יתנו לך אוכל, וכל הזמן חקירות ומכות באלות גומי וגם פַַלַַקות. הפלקות הן מכות שניתנות על כפות הרגלים כאשר אתה תלוי, כפות הרגלים למעלה והראש למטה. במהלך השבי פגשתי טייס שנישבה לאחר שצה"ל כבר התעשת. הוא סיפר שהדפנו את הסורים, חצינו את התעלה ואנו מכים במצרים. לאורך תקופת השבי צה"ל לא ידע מה קורה איתי ונחשבתי נעדר. לנובמבר, שר המלחמה המצרי כינס את השבויים 14 ואז... ב הישראלים והודיע שתוך שבוע חוזרים הביתה. שמחה וששון. חילקו לנו קולה וסיגריות. לפני שחזרנו המצרים לקחו אותנו באוטובוס תיירים לראות את הפירמידות.

rtalmudi@gmail.com

ביום החזרה מהשבי, והיום.

7

04/2025 - 334 רעננה

Bring them Home now

מאת: מלכה מהולל  פמיניסטית של אבולו

) היא חוקרת 71( ד״ר אסתר שקלים קהילות ישראל, סופרת, משוררת, אוצרת אומנות יהודית, דתייה, מזרחית, פמיניסטית, וגם פורצת דרך ואישה מרשימה, רהוטה ומרתקת. וכן, היא גם בתו של פרץ שקלים ז״ל, סוחר השטיחים הידוע. נפגשתי עימה ברעננה, בדירתה המטופחת והמעוטרת בהיסטוריה שלה ושל משפחתה. היא סיפרה לי את סיפור חייה וגם העלתה בפניי שאלות אודות מנהגי הפסח הבלתי מובנים. את כל התשובות ניתן למצוא בספרה ״מה נשתנה באמת?״ אספ אהן וי שורלים אבל אני בעצם מאספהאן, 1954 "נולדתי בטהרן בשנת העיר הכי יפה באיראן ואולי אפילו בעולם", מספרת אסתר, "ולהיוולד באספהאן זה לגדול במשפחה פטריארכלית בה הגבר תמיד שולט והנשים מרכינות ראש ועושות את רצון הגבר, נאמנות ומסורות לבית ולמשפחה בלבד, אולי אפילו יותר מאשר בכל מקום אחר. לא סתם הגברים תמיד רצו את הנשים מאספהאן. אימא שלי נהגה לומר שיש דמיון בין ירושלים לאספהאן, משהו באדמה, באוויר ובמים של שתי הערים".

מאוחר) עם בית וחנות משלו בטהרן ועם משרתת בבית. הוא עזב את הלימודים בגיל שמונה והחל למכור עם אביו בדים ברחבי האזור. הוא למד מהחיים יותר ממה שאנשים למדו בבית ספר. הוא אמנם הגיע עם כסף אבל מהר מאוד התברר שפה הוא לא היה שווה כלום. כעבור שבוע העביר את משפחתו ליפו, לבית ערבי בן חדר אחד שהגשם דלף לתוכו. לשגשג. 60 כעבור שנתיים עברו לבת ים שהחלה אז, בשנות ה- "כשאני התחתנתי אפשר היה לקנות בבת ים דירת חדר אחד במחיר של דירת שלושה חדרים ברעננה. בתחילה אבי היה מסתובב עם אופניים ומוכר את הבדים, ואת שטיחי הקילים. לא היו לו אז השטיחים הפרסיים. הוא לקח מונית, בכל פעם לעיר אחרת, העמיס את האופניים עם השטיחים ומכר את השטיחים ברחובות. ככה זה התחיל. פעם גם הגיע לשדה בוקר ודיבר עם בן גוריון שאומנם לא קנה שטיח אבל זה היה מ"ר) מחסן השטיחים 64 כבוד גדול. בדירה הקטנה בבת ים ( של אבא היה המיטה שלי. אם המיטה הייתה גבוהה ידעתי שאבא קנה סחורה חדשה. אם הייתה נמוכה הייתי יודעת שהוא צריך לקנות סחורה חדשה. כל השבוע לא ראינו אותו. רק בשבת. כשפתח את חנות השטיחים בבת ים, אימא עזרה לו, כי אישה פרסייה טובה לא עובדת בחוץ. במכונת התפירה זינגר שלה שהביאה מטהרן היא השתמשה רק עבור בני הבית. אז התחילה הרווחה". חינוך ט בו "למדתי במערכת החינוך הישראלית אבל בעצם המשכתי בבית לקבל חינוך אספהאני. התחלתי אמנם בכיתה ד' בבית ספר חילוני: א.ד.גורדון ומאוד אהבתי אותו אפילו שמנהל בית הספר הסליל את כל המזרחים לבית ספר מקצועי, אבל עליי הוא לא יכול היה. כעבור שנה עברתי לבית ספר דתי וגם שם פרחתי. חשוב להבין שאז זה היה מאוד שונה ממה שזה היום. הרבה פחות נוקשה. הייתי פעילה בבני עקיבא והפכתי למדריכה מאוד פעילה. הכול היה מעורב אז. הייתי ראש מועצת תלמידים בתיכון ובמסגרת הזאת היו לי יוזמות חדשות שהצלחתי ליישם. המנהל שם אהב אותי. הייתי מנהיגה ויש מי שזוכר את זה עד היום, אמרו לי שהייתי צריכה להיות עורכת דין וחברת כנסת. הכול נגמר כשהגעתי לפרקי". דההר תברתוית "כשגדלתי והתחנכתי כל דבר מזרחי היה שם נרדף לטיפשות, לפרימיטיביות, ומזרחים היו אנשים שלא תרמו דבר לעולם היהודי, לעצמם או לחברה הישראלית. בכל שנותיי בבית הספר לא למדתי על שום דמות מזרחית שתרמה משהו לציונות, שום שיר או סיפור של יוצר מזרחי. אז חשבתי שאין כאלה. המורים והמנהלים שלימדו אותנו נראו בעינינו כמעט כמו אלוהים. מה שהם אמרו היה האמת המוחלטת

בסלון בבית

אאב איש יוצא ודפן וישר נשלחה לחצור 1958 משפחת שקלים הגיעה ארצה בשנת הגלילית שהייתה אז מקום נידח, מעברה של ראש פינה. , נשוי ואב לשלושה עם אישה בהריון, 24 "אבי שהיה אז בן היה כבר אז סוחר בדים מצליח (השטיחים הגיעו בשלב יותר

8

04/2025 - 334 רעננה

מחזירים אותם הביתה עכשיו

וציה לא של רבולוציה

ימי חייו / ושבתי בבית אדונִִי / לאורך ימים. . כאב לי 24 , ואני הייתי בת 17-16 חברות התחתנו בגיל מאוד שאני מצערת את ההורים שלי. לא רצו לאפשר לי להמשיך לתואר שני. באוניברסיטה היו בחורים מזרחים אבל הם חיפשו אישה פחות מהם, והבחורים האשכנזים אמרו לי ביושר: ההורים שלי לא יסכימו. אז שמעתי על חוג חדש באוניברסיטה העברית: יהדות בת זמננו, ואמרתי להוריי שאני יוצאת מהבית ונוסעת ללמוד בירושלים. זאת כבר הייתה קטסטרופה. הבטחתי להם שאגור במעונות ושאמצא בעל. על סמך זה הם הסכימו, למרות שדיברו עליהם בסביבה. עשיתי מאמצים למצוא בן זוג ובסוף התחתנתי עם תלמיד חו"ל שלי באולפן. נפגשנו במעונות. בן למשפחה של שורדי שואה קשה מסלובקיה שהיגרה לגרמניה. לא האמנתי על עצמי שאתחתן עם אחד שלא עשה צבא וצעיר ממני בשלוש שנים. הוא היה איש מרשים שדיבר חמש שפות, אבל לא היה איש משפחה". י שורלים, חולון אומרי הק "בתחילה גרנו בירושלים. בעלי היה בתחילת הדרך מאמן נבחרת הנשים של ישראל בכדורעף. אחרי החתונה הבנתי שהוא לא התאים. לא היה לי אומץ להתגרש בגלל הכבוד של הוריי. בהמשך עברנו לחולון כי רציתי לגור ליד הוריי. אחר כך נשלחנו לארצות הברית ושם קיבלתי את שוק חיי. ראיתי נשים אמריקאיות, שומרות מסורת, עם משפחות גדולות, עם קריירה משלהן, שמעזות לבוא לאירוע לבד. להמון אירועים למשפחתיים לא הלכתי כי בעלי לא אהב אירועים ואני התביישתי ללכת לבד. שם קיבלתי אומץ. כל החברים של בעלי גרו בשכונה של גויים אבל אני רציתי לחיות בשכונה יהודית קרוב לבתי הספר היהודים של הילדים ואכן עברנו לשם. אני לימדתי שם והייתי מעורבת בקהילה. זה היה לי בבחינת משנה מקום משנה מזל, כי שם הצלחתי שנים אחרי 11 להרות וללדת את בת הזקונים שלי שנולדה בני השני". אי הש ובנה אי הש הרוסת "אבא תמיד אמר: 'אישה בונה אישה הורסת' והאמין בכוח של האישה להחזיק בית. הוא עצמו שידך וחיתן מאות זוגות ושמו יצא למרחוק כמי שידע, חינם אין כסף כמובן, לפשר ולפתור סכסוכים בין זוגות. לכן אולי הוא התנגד לגירושין שלי: 'בחורה מבית טוב לא מתגרשת', אבל ברגע שנודעה לו האמת, אותה אמת שהרבה שנים הסתרתי כי התביישתי ולא העזתי להודות בפניהם, הוא הבין וקיבל. הוא אמנם תמיד אמר: 'עם פה מתוק אפשר להשיג את › 23 המשך בעמוד

ואנחנו האמנו להם. רק כשבגרתי והתחלתי לחקור גיליתי שלא כך הוא ומה שאני רוצה לעשות הוא להנחיל את ההכרה בתרומה העצומה הזו בשביל לקבל את ההוקרה". מי שוהל תכ לצ אב "מאוד רציתי ללכת לצבא, למרות שבנות שהלכו אז למשל לצנחנים בעצם קיפלו מצנחים. אז היה לצבא שם רע בנוגע לבנות. אם את הולכת לצבא את כבר לא צנועה. את פרחה. בושה גדולה במשפחה שלנו. לא יכולתי לעשות את זה להורים שלי שנתנו לי כל כך הרבה בחיים. עשיתי שירות לאומי שהיה אז חדש לגמרי. הייתי בכפר הנוער חסידים, אבל אז אימי עברה תאונת דרכים קשה ועברתי לבית החולים שיב"א". אם התיי ע רותכ דין לא התיי אימא ט והב. "אז כבר היה ברור שאני צריכה להתחתן. אני הייתי הבת הראשונה שסיימה תיכון, ועוד במגמה ריאלית, ועוד בהצטיינות. עם זה לא הייתה בעייה ואבא אפילו שילם ברצון עבור הלימודים שעלו אז כסף. אני מאוד רציתי ללמוד משפטים אבל אמרו לי שאם אהיה עו"ד לא אוכל להיות אימא טובה. אז החלטתי להיות מורה, אפילו שגם זה נגד את תפקיד האישה בחברה ממנה באתי: להיות אישה טובה לבעלי ולהתמסר לבית ולמשפחה. עם זאת כשסיימתי את התואר הראשון בהיסטוריה ובספרות בבר אילן הם היו מאוד גאים בי בטקס אבל שאלו: מי יתחתן איתך עכשיו? בראש שלהם הייתי אמורה להתחתן עם פרסי כמו כל בנות המשפחה". מ ְְרַַצָָהומ רותד "מצד אחד הייתי מרצה ומצד שני הייתי מורדת. לא הלכתי לצבא כדי לרצות אותם אבל גם מרדתי. רציתי להמשיך בלימודים ואי אפשר היה לעצור אותי. אבא גם עבר תהליך. הוא אומנם קבע בכל הדברים אבל פה בארץ השתחרר קצת ואפשר לאימא יותר חופש, כמו שראתה אצל השכנות האשכנזיות שלה. האחיות שלי, עם זאת, הרבה יותר דומות לאימא שלי למרות שפרצתי להן דרך ואחת אף הפכה למנהלת. עדיין הבית והילדים היו הכי חשובים, כמו גם אצלי. אם הייתי קצת יותר מורדת הייתי הופכת למנהלת ולמפקחת, אבל הייתי צריכה ורציתי להיות מוקדם בבית. באוניברסיטה הציעו לי להצטרף לאגודת הסטודנטים אבל התחשבתי בבית". בנ תו מ כשיל תו מתחתנ תו מ ואחר "שיר שכתבתי: אז במטבח / גילתה / לי אמי / את כל התורה / כולה / על רגל אחת / בפרסית: / "בוחור, / אודם נדה" – / בלעי, סתמי והחרישי! / או־אז / אך טוב וחסד ירדפוהו / כל

9

04/2025 - 334 רעננה

Bring them Home now

מנגן ושר איך הגעת להיות אומן רחוב?

"אני אוהב לנגן ולשיר ולשמח אנשים. בתקופה האחרונה, בגלל המלחמה, אני כמעט מחוסר עבודה כמדריך טיולים וכמארגן מסיבות ושירה בציבור. כנגן עליי לשמור על כושר ולהתאמן בנגינה באופן רצוף כדי לא לאבד את המגע עם הכלים. החלטתי איפוא לשלב את שני הדברים. כך אני מופיע ומנגן ברחוב. אני מרגיש שזוהי תרומה לציבור ולרחוב. מאז שהתחלתי כבר רכשתי מאזינים קבועים הממתינים לבואי". מתי התחלת לעסוק במוזיקה? "בשנה האחרונה ללימודיי בפנימייה בפרדס חנה למדתי לנגן בגיטרה והתחלתי לשיר וללוות את עצמי. התגייסתי לצבא ואחרי טירונות נח"ל הלך הגרעין שלנו לקיבוץ שדה אליהו. שם עבדנו בחקלאות ועשינו מארבים. נשלחתי מטעם הגרעין לקורס תרבות והשתלמתי בריקודי עם כמדריך. בטקס הסיום של הקורס הופענו, חברי ואני, בשירה. צוות הווי ובידור של הנח"ל נכח והתרשם. מנשה לב רן, מייסדה של מקהלת הרבנות הצבאית, הציע לי להצטרף 1970-1968 למקהלה. התקבלתי ושירתי בה בין השנים כבר הייתה לי 1970 כזמר וגיטריסט. כשהשתחררתי ב הכשרה של חזן צבאי. במילואים נשלחתי למקומות שונים שימשתי כחזן הצבאי 1974 שהזמינו חזנים בודדים. ב בטקס יום הזיכרון לחללי צהל שנערך בבית הקברות הצבאי ברעננה". שתף אותי בחוויה מהשרות כחזן צבאי "בסדיר ובמילואים הופיעה מקהלת הרבנות הצבאית בהרכבים שונים בפני יחידות הצבא בכל הארץ. במלחמת הופענו גם במעוזים ובאזורי הלחימה 1973 יום הכיפורים ב בדרום. באחת הפעמים הופענו בפני יחידה שהשתתפה במצור על חיילי הארמיה המצרית השלישית. אנו הופענו שם וכשסיימנו שמענו קולות נפץ של זיקוקין, יריות ומחיאות כפיים מעבר לגבעה היכן שהיו החיילים המצרים. לא הבנו מה קורה. האם הם הקשיבו להופעה ובסיומה הגיבו? התעלומה נפתרה חיש מהר. התברר שהמצרים קיבלו בדיוק את הידיעה על סיום המצור ופתחו בתגובה הרעשנית". למלחמה יש תזכורת אישית שנתית ליוסי. בתו הבכורה בדיוק כאשר הותקפו המעוזים. 6.10.73- שרון נולדה ב "הייתי אמור לצאת לשם למילואים באותו תאריך אבל בגלל שציפינו ללידה כל יום ביקשתי וקיבלתי דחייה כדי להיות עם אשתי".

מאת: עוזי מנור 

זה לא היה מפגש רגיל. עברתי ברחוב אחוזה, רחובה הראשי של רעננה ובפינת תל חי ראיתי ושמעתי אותו מנגן ושר. עוברים

ושבים נעמדו והאזינו. על השלט שהיה מונח לפניו נכתב: "שירה בציבור עם יוסי לביא. זמר, נגן, מורה דרך, שירי א''י ועוד". סרט צהוב קשור לשולחן הדגיש את הזדהותו עם החטופים בעזה כמו גם השלט שקרא להחזיר את כולם. הסתקרנתי וניגשתי גם אני. פגישתנו הבאה התקיימה בדירתו שבמרכז רעננה.

אני מודה ומתוודה שלא ספרתי את כל כלי הנגינה שבדירה אבל ישנם הרבה ומכל המינים. ואיני מתייחס רק "לרגילים" כמו פסנתר, גיטרה אקורדיון וחליל צד. זיהיתי בין השאר מנדולינה, מנדולה (כלי פריטה דומה למנדולינה), בנג'ו, בוזוקי, צ'רנגו (גיטרה אנדית) סקסופון, חצוצרה ומפוחית פה. בכולם הוא מנגן. מקצת מהכלים מקדמים את פניך מיד עם הכניסה לסלון המטופח. אחרים מפוזרים בחדרים אחרים בדירה. כוננית עמוסה לעייפה בספרים העוסקים במוזיקאים ישראלים, בחבורות זמר ובשירונים לא משאירה מקום לספק שהמדובר באדם שחי ונושם מוזיקה. ומשם עברה המשפחה 1949 יוסי נולד בתל אביב בשנת לבני ברק. משפחה שומרת מסורת. הוא עצמו שימש מדריך בבני עקיבא. נשוי לטובה ואב לארבעה ילדים.

10

04/2025 - 334 רעננה

מחזירים אותם הביתה עכשיו

מיוחדת. במסגרת שיעורי המוזיקה לתלמידים הצלחתי גם לארגן מקהלה, למרות שזה לא נכלל בתוכנית הלימודים. הופענו בהצלחה בטקס סיום השנה. עם תחילתה של שנת הלימודים החדשה, פנתה אלי המנהלת ובישרה לי בשמחה שהמקהלה נבחרה להופיע בטקס חלוקת פרס החינוך למורים ולמוסדות. מדובר היה בטקס שהתקיים אחת לשנה בבית נשיא המדינה דאז יצחק נבון. זה היה אירוע מרגש. מאז נטלנו חלק בכנסים של מקהלות מכל הארץ ואף זכינו בתעודת הצטיינות. אגב, זו לא הייתה הופעתי היחידה בבית הנשיא. עם להקת "שרונים", צמד שהקמתי לאחר השיחרור מהצבא, השתתפנו במופע לחנוכה בבית הנשיא דאז חיים הרצוג. הוא נערך לכבודם של התורמים לקרן הקיימת מכל העולם". מורה דרך בפינת החדר ניצבת כוננית ספרים נוספת. גם היא עמוסה בספרים ובחוברות על גיאוגרפיה של א"י, היסטוריה, מדריכי טיולים ומפות. יוסי מסביר "אני גם מורה דרך. לאחר יציאתי לגימלאות החלטתי לממש חלום ילדות. למדתי שנתיים בביה"ס של החברה להגנת הטבע בשיתוף עם מכון וינגייט. בסיום קיבלתי ממשרד התיירות תעודה של מורה דרך מוסמך. התמחיתי ב"טיול מזמר". זהו טיול המשלב בתוכו ביקור באתרים שונים עם סיפורים ושירים הקשורים בהם. זכור לי טיול להרי ירושלים שארגנתי "בעקבות לוחמי הפלמ"ח". סיפרתי למשתתפים על חיים חפר והשירים שכתב, ובהם השיר "רותי" המוכר יותר כ-"לי כל גל נושא מזכרת". כשסיימנו לשיר קמה אחת המשתתפות ואמרה ששמה רותי ושהיא זאת עליה נכתב השיר. לא רציתי כמובן לעדכן אותה שמאז שנכתב השיר הצהירו עוד כמה וכמה נשים שהן אלו שאליהן כיוון המשורר". השתתף בסרט "הורה 2013 יוסי עשה גם גיחה לקולנוע. ב- ." 79 הוא משחק שם, באופן ל א מפתיע, את גיל האקורדיוניסט שמתוסכל כל הזמן כיון שבלהקה לא נזקקים לשירותיו ומשתמשים במחשב לצורך השמעת המוזיקה. ?7.10 ומאז "לאחר פרוץ המלחמה הצטרפתי לקבוצה של תושבי רעננה שתורמים בתחומים שונים. הם סייעו לי בהסעות למלונות ברחבי הארץ שבהם שהו מפונים. הגעתי גם לבתי חולים לשמח חיילים פצועים. לא מזמן, באחת ההופעות, חייל פצוע התלהב כשניגנתי והביע משאלה ללמוד לנגן בגיטרה. התנדבתי ללמדו ותורם אחר הבטיח לרכוש עבורו את הגיטרה. זה יהיה אתגר לא פשוט כי החייל נפצע קשה גם בידו. אני מאמין שבכוחות משותפים נצליח ועוד נזכה לשמוע אותו מנגן".

את פגישתנו קוטע צלצול טלפון. יוסי עונה ולאחר שיחה קצרה משיב לפונה "מצטער, אני כבר לא שם". לי הוא מסביר: "זה היה מאזין נאמן שאהב להאזין לשידוריי ברדיו 'ארגון הרוקדים'. מדובר בתחנת רדיו אינטרנטית המשדרת שירים של ריקודי עם ומוזיקה ישראלית בהנחיית שדרים מתנדבים המשדרים מביתם. שידרתי שם שמונה שנים". אנו עוברים מהסלון לחדר אחר משם הוא היה משדר. זהו מעין אולפן הקלטות ביתי הכולל את כל הציוד האלקטרוני הדרוש. אי אפשר כמעט לזוז בו כי הוא עמוס גם בכל הכלים המשמשים את יוסי בהופעותיו. ציוד הגברה, שתי מקלדות. האחת מחקה עוגב כנסייה והשנייה כזו שמחזיקה תזמורת שלמה. יוסי מצביע על שני מגברי קול גדולים שבפינה "אלה סייעו מאד בתקופת הקורונה כאשר היינו כלואים בבתים. רציתי לעשות קצת שמח לתושבי הרחוב. ביום העצמאות הוצאתי את הרמקולים למרפסת והשמעתי לכל השכונה שירים ומנגינות להעלאת המורל". בנוסף לכלי הנגינה הממלאים את החדר גם הקירות אינם "פנויים". תלויים עליהם ציורים פרי מכחולו של יוסי. מושך את עיניי במיוחד אחד המתאר בצבעים עזים כיצד מתקרבות לשונות אש אדומות גדולות אל בית המקדש. "אבי היה צייר ואני ירשתי כנראה את הכישרון ממנו".

צילום: עוזי מנור

סלון מוסיקלי

המורה למוזיקה "לאחר השחרור מהצבא למדתי מדעי המדינה וכלכלה באוניברסיטה תל אביב. במשך כל התקופה לא זנחתי את המוסיקה. השתתפתי בתזמורת חתונות, לימדתי ריקודי עם והופעתי בשירה ובנגינה בצמדים במקומות רבים כולל הפסטיבלים של כליזמר בצפת. את הלימודים הפורמליים במדרשה למורים 1980-1977 במוזיקה השלמתי בשנים 1980 למוזיקה – תלפיות וסיימתי כמורה מוסמך. מ- כאשר יצאתי לפנסיה, עבדתי כמורה למוזיקה 2005 ועד במשרד החינוך בבתי ספר שונים ברעננה ובהרצליה. בביה"ס רמב"ם בנווה עמל בהרצליה זכיתי לחוויה

Manor_um@hotmail.com

11

04/2025 - 334 רעננה

Bring them Home now

(בראשית יח') ּי ע ְֶֶדְָנָה" �ִּ ֽי ְְת ָָה־ל �ָֽ "א ַַחֲֲרֵֵיבְְלות ִִיה

מאת: נילי אפלבוים  שהר אימנו לא אהמינה ל בהטחת אהל כי בן יולד לה מקץ שנה, שרהי

הבדידות וזה תואם רק חלק מסוים מהצרכים, כמו למשל השתייכות חברתית. זה לא נותן מענה לצורך אחר משמעותי שיש לאדם: שיהיה מי שמסתכל אל תוכי, שמזדהה עם מה שאני חווה, שיהיה אמפטי, נוגע גם פיזית וגם מנטלית, נותן לי להרגיש עטוף ומחובק. זה לא יכול לקרות כשאני בחוג. זה יכול לקרות כשמישהו יושב מולי ומקשיב לי ויש לי את הנחת והביטחון לשתף". דר' רונית אלוני מתמחת בנושא של שיקום וטיפול מיני זוגי וטיפולי סרוגייט (טיפול מיני מעשי בעל מאפיינים התנהגותיים אשר נעשה באמצעות בן זוג זמני- מתוך הקימה באוניברסיטת 1985 הוויקיפדיה). כבר בשנת תל אביב את התוכנית הראשונה בנושא מיניות. בשנים האחרונות היא מתעניינת בתחומים של רב תרבותיות, והיא רואה בפלח של הזקנים גם סוג של תרבותיות: "זוהי תת תרבות שלא התייחסו אליה. ההתייחסות הייתה שמדובר בשלב חיים קצר ועוד רגע הם מתים. היום מבינים שזה שלב ארוך שצריך להתייחס אליו בצורה הרבה יותר מקצועית". שנה כעובדת 20 דר' תמי גיטליץ עוסקת בתחום הזיקנה מזה סוציאלית, מטפלת, מנהלת צוותים של אנשי טיפול ומנחת קבוצות. היא פיתחה תוכניות בתחום הזיקנה בג'וינט ובמשרד לשיוויון חברתי. "בתקופת הקורונה זיהינו את מצוקת הבדידות, ההיקפים וההשלכות ומאז התמחיתי בטיפול מיני". , יפו 2 רחוב מרגוע WAZE לחצו לניווט ב ליצירת קשר בדוא״ל Ha.ednacenter@gmail.com Whatsapp ליצירת קשר ב- 051-500-8830

ִים״. היא �ִׁ ָש �ָּ ַנ �ַּ ָרָָה, אֹֹרַַח כ �ָׂ באהרם ״חָָדַַל לִִהְְיוֹֹת לְְש ִי ע ְֶֶדְָנָה, �ִּ גם צח הק בואמ הר: ״א ַַח ֲֲרֵֵי ְבְֹלֹת ִִי ה ָָיְְת ָָה-ל ו ַַדֹאֹנִִי זָָקֵֵן״. וכבל ז תא קיים אהל תא בהטח ות כועברו שנה נולד יצחק. בהחיהר של ד״ר ורנית אלוני, מטפלת מינית, דו״ר תמי גיטליץ, רקאו למכרז שקהימו בנואש גורנטולוגית, ל אינטימיתו ומיניתו בגיל שהלישי שבם ״מ כרז העדנה״, האו לא פח תו מג ואני, ללמדנו השנ ואש העסיק ומעסיק תא העולם מאז ומעולם.

אינטימיות בגיל השלישי

"אני פשוט לא מוכנה להזדקן בחברה שלא מדברת על זה", אומרת גיטליץ, וביחד עם שותפתה אלוני הן רואות במפעלן זה שליחות מקצועית וחברתית. אינטימי תו שפירושה intimus אינטימיות מקורה במילה הלטינית ובעברית: הכי פנימי. מדובר בקרבה רגשית innermost עמוקה בין בני אדם הנוצרת הן על ידי מגע פיזי והן על ידי דיאלוג מילולי. (מתוך הוויקיפדיה). מסבירה אלוני: "בדרך כלל אנחנו מציעים פעילות חברתית כדי להתגבר על תסמיני הזיקנה והבדידות, אבל זה לא בדיוק מפיג את תחושת

ד"ר תמי גיטליץ

ד"ר רונית אלוני

מיני תו ארגון הבריאות העולמית מגדיר מיניות כאנרגיה שדוחפת אותנו לבקש עבורנו חום, מגע, קירבה, ליטוף, נשיקה, חיבוק, יחסי מין. "כשאנחנו אומרים מיניות", מרחיבה גיטליץ, "אנחנו נתפסים לאקט המיני שאנחנו רואים בסרטים ובספרים, כלומר פין בתוך נרתיק, שזה לא בהכרח רלוונטי בגיל

12

04/2025 - 334 רעננה

מחזירים אותם הביתה עכשיו

והדופק. וכמובן שיש כאן גם אינטראקציה חברתית. מחקרים גם מראים שאנשים שממשיכים לקיים יחסים קרובים ושיש להם תקשורת מינית טובה ומותאמת, יש להם רווחה אישית ובריאותית טובה יותר. מיניות טובה גם משפיעה לטובה על המערכת החיסונית, מוריד את סף הכאב, תורמת להוצאת חומרים אונקולוגים מהגוף, משפרת את דימוי הגוף והדימוי העצמי ומחזקת את הקשר בין בני הזוג". מ כרז העדנה את מרכז העדנה לאינטימיות ומיניות בגיל השלישי פתחו , והן מובילות אותו בהשתתפות 2024 השתיים בספטמבר מומחים נוספים בתחום הרפואה, הנפש, הזוגיות והמיניות. חשוב להן לאזכר את תרומתו של פרופ' יורם מערבי ז"ל מחלוצי הגריאטריה בארץ ובעולם אשר אהב לבוא ולהרצות במרכז כי האמין שיש משהו חשוב במה שהן עושות. המרכז נותן את השירותים הבאים: אבחון, ייעוץ, טיפול באינטימיות המינית, זוגי או פרטני, ובמידת הצורך טיפול בעזרת סרוגייט (בן/ת זוג חילופי). אומרת גיטליץ: "כמעט כל האנשים צריכים אינטימיות, אבל לגבי השאלה איך היא תוגש להם, באיזה מינון ועם מי, זה כבר עניין מאוד אישי. התפקיד של המרכז הוא למצוא את הפורמט המתאים". כהמחשה לדבריה היא מספרת שהזוג והיא מוסיפה 100 הכי מבוגר שהגיע לטיפול היו בני כמעט בחיוך אוהד "עוד לא נס ליחם". טיפול זוגי דן ושרה (השמות בדויים), הם זוג נשוי בתחילת שנות שלהם. לאורך השנים הם חוו מיניות טובה, והם 70 ה הגיעו לטיפול כשהם מרגישים ריחוק זה מזו. לשרה היו כאבים בעת קיום יחסים עם חדירה, ואילו לדן היו קשיים בזיקפה. הם פיתחו במהלך השנים דפוס של הימנעות. דן התקשה להביע חום, חיבוק או ליטוף לשרה מהפחד שהיא תדחה אותו כי תחשוב שהוא רומז לקיום אקט מיני. דן לא רצה להציק אז הוא הרגיש שהוא כבול ומורחק, ואילו שרה הרגישה שהיא לא מחוזרת, שהוא לא רואה אותה וכי היא לא נוכחת עבורו. שרה הייתה מאוד צריכה את המגע של דן, אבל הם לא תקשרו מה בדיוק כל אחד צריך. בתהליך קצר יחסית של שישה מפגשים הם יכלו לתקשר היטב מה הצורך של כל אחד ואיך הוא מביע אותו. וחזר המגע. חזרה הקירבה הפיזית והרגשית. אלוני מציינת שזוהי תופעה רווחת אצל זוגות עם היכרות ארוכת שנים: "הם מניחים הנחה כלשהי לגבי בן הזוג, הנחה שבדרך כלל מגיעה מהמצוקה שלהם עצמם: בושה או דימוי עצמי נמוך. הדבר מוביל ישירות להימנעות. הצד השני מפרש את ההימנעות הזאת בכך שהוא עצמו לא אטרקטיבי מספיק, והוא אומר לעצמו שעדיף לא להתחיל בכלל מאשר להתחיל ולא לתפקד טוב. וככה מתחיל כדור השלג להתגלגל". טיפול אבמצע תו ס ורגייט (בן/ תב זוג חילופי) טיפולי סרוגייט, כאמור לעיל, הם טיפולים באינטימיות

השלישי. אנחנו מדברים על אנרגיה שמשתנה עם השנים, אנרגיה שמקבלת צורות שונות. אם נשווה את זה לאוכל הרי בתחילת דרכו תינוק יונק, ואז אוכל אוכל מוצק, בגיל מקפיד 60 אוכל סלט ובגיל 40 אוכל סטייקים, בגיל 18 על אוכל בריא. גם במיניות אנחנו משתנים, והצרכים שלנו משתנים. אנחנו זקוקים למגע אחר. אנחנו יצורים שזקוקים למגע עד ימינו האחרון והמציאות של היום ממש לא כזאת. לאנשים יש חיבוק ראשון אבל אין חיבוק אחרון". מה אבמת וקהר לאינטימי תו ולמיני תו בגיל שהלישי? "בחשיבה הסטריאוטיפית אנחנו קושרים סקסיות לנראות. אנחנו חיים בחברה שהחלק של הנראות מודגש. כשמחפשים זיקנה בגוגל הדבר הראשון שקופץ זה האנטי-אייג'ינג, כי יש לנו תעשייה שלמה שנועדה להעלים את הזיקנה. כולם רוצים להיות צעירים לנצח. אם איבדנו את האטרקטיביות אז אין לנו סקס ואין לנו אינטימיות וכל התייחסות לצרכים אינטימיים או מיניים בגיל השלישי מתקבלת כסטייה. אנחנו גדלנו בחברה הזו ומפנימים זאת. אם החברה מסתכלת עלי כזקנה מכוערת אז אני מפנימה שאני מכוערת. גם אם יש לי צורך של קירבה ואפילו גיפוף בעירום אבל אני חווה שהשדיים שלי לא מספיק בסדר כי הם כבר לא עומדים, או יש לי רפיסות בבטן, ואני לא אוהבת את הגוף שלי - אז איך אפשר להיות באינטראקציה עם גוף אחר"? אומרות שתי המומחיות: "לשאלה הזו מה יש לאנשים מזדקנים להתעניין במיניות יש תשובה נחרצת והיא שזה לא נכון. גם המחקרים מראים שהצורך להיות באינטימיות עם האחר לא נעלם. מדובר בצורך משמעותי לאיכות החיים של האנשים, ואם הוא לא בא על סיפוקו תחושת הבדידות גוברת. אנחנו יודעים על הקשר בין תחושת הבדידות לדיכאון, תופעה שכיחה בגיל הזיקנה, ולצערנו מתייחסים אליה יותר כבעיה רפואית שמטפלים בה בתרופות, אבל בהחלט יכול להיות שזוהי בעיה רגשית. לא סתם אומרים 'הבדידות הורגת'. אלוני אינה מתעלמת מהעובדה שיש הפרעות וקשיים בתפקוד המיני השלם בגיל המזדקן, גם בגלל מחלות, ניתוחים או דברים אחרים שמשבשים את התפקוד או שישנם מצבים שאחד מבני הזוג הוא סיעודי או סובל מדמנציה, אך חשוב לה לציין כי "כמעט לכל מצב יש מענה. אנחנו יכולים לעזור בכל מיני אמצעים". "יש גם הבדל בקצב", מוסיפה גיטליץ, "מיניות של אנשים צעירים היא יותר אנרגטית ולוליינית. בזיקנה הקצב הוא הרבה יותר איטי. לכאורה זה מכשול, אבל דווקא כשאנחנו מדברים על מיניות של אנשים מבוגרים אנחנו יכולים לדבר על משהו יותר מכיל וסובלני: יש לי זמן, יש לי רוגע, אני יכול/ה ליהנות מהרגע". שכמ דרבים על רווחה של דאם בגיל שהלישי מ דרבים על תהורמה של אינטימי תו תזונה, פעיל תו גופנית וח בהר. מה ומיני תו? "זה מדהים" מחייכת גיטליץ, "המיניות מאגדת בתוכה את אותם רכיבים. כמו בתזונה גם פה משולבים הנושא הפיזי הרגשי. גם בתזונה יש סוג של סיפוק חושי וחושני. פעילות מינית היא גם סוג של ספורט, שכן היא מעלה את לחץ הדם

13 › 28 המשך בעמוד

04/2025 - 334 רעננה

Bring them Home now

צבי סטפק, שייסד את ״מיטב דש״, בית ההשקעות הגדול בארץ המעסיק קרוב 320 לאלף עובדים ומנהל כספי לקוחות בשווי של , נחשב לאורים ותומים בארץ בנושאים ₪ מיליארד פיננסיים. עם זאת, בחרתי להתמקד במפגש מרתק איתו דווקא בצבי האדם ובתפיסות החברתיות שלו, אם כי לא עמדתי בפיתוי לקבל ממנו, לטובת קוראי ׳כיוון חדש׳, טיפים בנושאים של השקעות, במיוחד בכל הנודע לגיל השלישי. מאת: דני הורוביץ  המורה להיסטוריה שידע לקרוא את העתיד

הדרך הוא התמתן, ואת תמיכתו במפלגה הקומוניסטית העביר למפלגת מפ"ם שהייתה אז בראשותו של יעקב חזן. הוא האמין בעבודה עברית, עבד תקופה מסוימת כפועל בנמל חיפה ואחר כך כפועל בניין במפעל לקרמיקה. כפי שציינתי, היו תקופות שבהן הוא היה מובטל ובתקופות אלה אימא שלי עבדה לפרנסת המשפחה בכל מיני עבודות, כולל ניקיון בתים ותפירה. לאחר שאבא נפטר, בהיותו בן , היא עבדה בהנהלת חשבונות בעיריית 17 כשהייתי בן 55 , כשפתחתי את העסק הראשון שלי 1979 תל אביב, עד שב באחד מחדרי דירתנו - אימא החלה לעבוד אצלי. היינו בעסק שלושה, אימי, אני והשותף שלי שלמה סימנובסקי, שלימים הקמתי איתו את ׳מיטב׳". האם תמיד נמשכת לתחום הפיננסי? "למדתי בתיכון "בליך" שברמת גן. הייתי תלמיד טוב אבל לא בלטתי במיוחד. הראש שלי היה תמיד יותר מתמטי בהיסטוריה 6 מאשר בתחומים ההומניים. למרות שקיבלתי במתמטיקה, בחרתי ללמוד באוניברסיטה היסטוריה 9 ו כללית והיסטוריה יהודית. תמיד אהבתי היסטוריה. עם סיום לימודיי שימשתי מורה להיסטוריה ולימדתי שעות רבות מדי יום, והכנתי אלפי תלמידים לבחינות הבגרות בכמה תיכונים כמו "אנקורי", "משלב" ותיכון צה"ל. עם זאת, עוד בהיותי תלמיד בתיכון גיליתי עניין וסקרנות בשוק ההון, בין השאר מכיוון שאבא שלי נפטר אז, ואני ניהלתי את מעט החסכונות של המשפחה. במציאות ההיא היה צורך לפחות לשמור על ערך הכסף. התחלתי לקנות ולמכור מניות ומשהעניין שלי בתחום הזה גדל, החלטתי ללמוד מינהל עסקים וסיימתי את הלימודים בהצטיינות. שנתיים מאוחר יותר שותפי ואני הקמנו את העסק". מורה להיסטוריה שהופך להיות איש עסקים בשוק ההון. מעבר חד, הלא כן? "אחרי שהתחתנתי ונולד בני הבכור אבנר, החלטתי שאני לא רוצה להמשיך להיות מורה כל חיי. אומנם נהניתי מההוראה והעיסוק בזה גרם לי סיפוק אבל הוראה זה מקצוע שוחק: אתה כל הזמן חוזר על עצמך והחבר'ה הצעירים לא נעשים קלים משנה לשנה. רציתי גם להגדיל את ההכנסה של המשפחה. לכן למדתי מינהל עסקים מבלי שהיה לי עדיין מושג מה בדיוק אני הולך לעשות. מבחינה כספית יכולתי להרשות לעצמי לקחת את הסיכון כי הייתה לי משענת, ההכנסות מההוראה וגם קצת חיסכון". ועזבת את הוראת ההיסטוריה? "לא. בשנים האלה רמת המודעות של אנשים לגבי ניהול כספם ע"י אנשי מקצוע לא הייתה מפותחת, כמו כן,

צבי סטפק

מתי ואיפה מתחיל הסיפור שלך? במה שנקרא אז שכונת מונטיפיורי שבתל -1946 "נולדתי ב אביב, קרוב מאוד לנחל מוסררה שעלה מפעם לפעם על גדותיו ואז המים הציפו את דירתנו. משם עברנו לשכונת פועלים ברמת גן. אימא הייתה עקרת בית וכשאבא שלי היה מובטל היא יצאה לעבוד". מובטל? "כן, הוא היה אדם מיוחד. בן למשפחה דתית. אביו היה רב ואילו הוא, שהיה במידה רבה אוטודידקט עם יכולת הסתכלות פילוסופית על דברים, היה בעל אידיאולוגיה הוא 23 בהיותו בן 1931 אנטי דתית, על גבול הקומוניזם. ב עלה בגפו לארץ וגילה עניין רב בפוליטיקה. כבר בהיותי ילד קטן הוא היה לוקח אותי לעצרות וכנסים פוליטיים. בהמשך

14

04/2025 - 334 רעננה

מחזירים אותם הביתה עכשיו

רכשנו כמה חברות קטנות וכמובן המיזוג הגדול והמוצלח ." 2013 שעשינו עם חברת "דש" ב נעשה קצת אתנחתא מהעיסוק בשוק ההון ובמיטב דש כדי להכיר את המשפחה שלך. "אלן אשתי היא במקור אמריקאית והגיעה לארץ אחרי מלחמת ששת הימים כדי ללמוד עברית באוניברסיטה, כחלק מלימודיה בארה"ב. לאחר שהיכרנו, כתוצאה משידוך של בת משפחה, שנינו שיפרנו את השפה: היא את העברית ואני את האנגלית. לאחר שנתיים נולד אבנר שעובד בעסק כבר מגיל שש, המשיך לעשות זאת בכל חופשות הקיץ שלו וכיום הוא אחראי על הפיתוח העסקי בחברה. רחל הבת הצעירה, שהיא ד"ר לספרות, עשתה לפני מספר שנים הסבה מקצועית כשלמדה מינהל עסקים והצטרפה ל"מיטב" כשהיא ממונה בחברה על חדשנות, דיגיטל ועל כל נושא הבינה המלאכותית. הבן הצעיר, אמיר, ד"ר ביחסים בינ"ל, חי ועובד בארה"ב בתחום הביג דאטה, אמר לי כבר בהיותו נער לא לצפות שהוא יעבוד בעסק".

סבלנו מאינפלציה מטורפת תלת ספרתית והייתה גם המפולת של מניות הבנקים ולכן אי אפשר היה להתפרנס מהשקעות בשוק ההון. עם זאת, מאחר שנחשבתי למורה מצוין, זכיתי בתגמול כספי גבוה יחסית שאיפשר לי לפרנס את המשפחה ובמקביל להקמת העסק המשכתי ללמד עוד כמה שנים". איך הגיעה ההצלחה? "בתקופה הראשונה היו לנו מספר לקוחות מהשכבות היותר אמידות שידעו להעריך את המקצועיות שלי ושל שותפי. יש לזכור שהשוק אז היה פרוץ לגמרי ומאחר שלא הייתה כמעט רגולציה, ספקולנטים נכנסו אליו והמילה הנרדפת לבורסה הייתה קזינו. להבדיל מאנשים רבים שקנו מניות על פי שמועות, אנחנו, ובעיקר שותפי, ניתחנו את החברות שמניותיהן נסחרו בבורסה ובדרך זו הצבענו על כדאיות ההשקעה. בשפה המקצועית של היום היינו אנליסטים, אם כי אני הייתי יותר בתחום של ניהול ההשקעות, כלומר התאמת סוג ההשקעות ורמת הסיכון לכל לקוח". תמשיך בבקשה לתאר את מסלול ההתפתחות של החברה. "כשכלי התקשורת זיהו את המקצועיות והאמינות שלנו, ימים בשבוע, להתראיין ברדיו. לאחר שנגמר 3 הוזמנתי, המסחר בבורסה הייתי משדר ב"קול ישראל" ומפרש את הפעילות שהייתה באותו יום. ניצלתי את המעמד המיוחד הזה כדי לקדם את העסק. בחצי השני של שנות השמונים התעורר השוק: האינפלציה ירדה ויושמה תוכנית ייצוב כלכלית שסייעה מאוד למשק וכתוצאה מזה מידת העניין בכלכלה ובשוק ההון גדלה. במצב דברים זה התבקשנו להכין כתבות מקצועיות בכל העיתונים הגדולים. הגענו למצב שבעיתון "הארץ" לדוגמה היו לנו כתבות שהשתרעו על עשרה עמודים. לשם כך העסקנו סטודנטים שהיו באים בערב לחברה, קולטים את השידור מהבורסה, אוספים את הנתונים, מעבדים אותם ויוצרים טבלאות ודוחות כספיים. בתמורה לעבודתנו זו, בנוסף לתמורה הכספית, קיבלנו זכות לשטחי פרסום בכל העיתונים הללו, דבר שתרם להתפתחות שנים לאחר 10 , כלומר 80 נוספת של החברה. בסוף שנות ה- שנים מאוחר יותר -10 עובדים ו 10 הקמת העסק, העסקנו עובדים". 20 היו לנו מתי מגיעה הקפיצה ומה גרם לה? שנה לאחר שהעסק הוקם, 20 , כ- 2000 ״בתחילת שנות ה- עובדים. זו הייתה הקפיצה, כהגדרתך. היה 85 היו לנו כבר זה למרות שאלו היו השנים הקשות של מיתון, אינתיפאדה והנפילות בבורסה בארה"ב בעקבות אסון התאומים. אני מאמין שמה שגרם להצלחה היה בעיקר דרך ההתנהלות שלנו, שבה אני ממשיך להאמין, שיש לפעול בעקביות, התמדה, כוח רצון משמעת עצמית, סבלנות וגמישות. בתקופה זו גם קיבלנו כמה החלטות טובות שהיו בניגוד למגמה בשוק. ההצלחות בהשקעות עברו מפה לאוזן ולקוחות התחילו לזרום. השנים שלאחר מכן, במהלכן הייתה העלייה מרוסיה, היו טובות לבורסה ולנו. בנוסף לכך,

קרדיט: רועי מזרחי

אבנר סטפק

האם תוכל לשתף אותי בדרך שבה אתה מבצע את ההעברה הבין דורית? וראיתי לנכון 63 שנה, הייתי אז בן 15 , לפני 2010 "ב להסדיר את הנושא. לשם כך, אני ושלושת ילדיי חתמנו המניות 30% על הסכם שמחלק ביניהם כמעט את כל שהחזקתי במיטב דש, וקבענו שההסדר הזה ייכנס לתוקף . הערכתי אז שקצת אחרי 2019 בעוד עשור, כלומר בסוף אצא לפנסיה, מה שבדיעבד לא קרה וכנראה שגם 70 גיל לא יקרה בקרוב. אבל זה לא משנה כי לדעתי חשוב שנושא כזה יוסדר מבעוד מועד כי אף פעם אדם לא יודע מה יקרה לו גם בעוד שעה. על פי ההסכם, העברתי לילדים כמעט את כל המניות ב"מיטב דש" ולפי החלטתי, חלקו של אבנר, שעובד בחברה ומפתח אותה מזה שנים רבות מאוד, יהיה גדול יותר מזה של אחיו שלא עבדו בה. אני משמש

15

04/2025 - 334 רעננה

Bring them Home now

שנים נוסד בארץ ארגון שעוסק בנושא בעזרת 10 לפני כ כמה עשרות אנשי עסקים ואני בתוכם ופועל כדי להטמיע בחברות הישראליות את הגישה הזו. אני מייחס לנושא חשיבות רבה ברמה הלאומית ומקדיש לפעילות זו כיו״ר החברה כרבע מהזמן שלי".

בחברה בכמה מהתפקידים הבכירים ביותר, לרבות יו"ר הדירקטוריון, והותרתי מעט מאוד מהמניות בידיי ובידי אשתי אם כי אנו מקבלים דיבידנדים בסכום דומה לזה שמקבל כל אחד מהילדים. אדגיש בסיפוק שכולם מרוצים מההסדר והיחסים בין האחים מעולים וכך גם עם שלושת בני הזוג שלהם". מה הניע אותך להחליט על ההסדר הזה? "עמדו לנגד עיניי דוגמאות לפיהן ילדים של בעלי הון זכו . מה ההיגיון בזה שרק 60 לקבל מהרכוש רק בהגיעם לגיל אז הם יתחילו ליהנות מכספים אלה? אני רציתי שילדיי ייהנו מהם הרבה קודם לכן. יש לי מספיק כסף, לשם מה אני צריך עוד? אני לא איהנה מכך שבחשבון הבנק שלי סכום כפול או יותר מזה. אני X יהיה במקום סכום בגובה באופן אישי, למרות שעשרות שנים אני עוסק בכספים ומייצר עוד ועוד מהם, לא רודף אחרי כסף. הכסף לא מדבר אליי. אני לא מתכחש לעובדה שלכסף יש יתרונות. הוא מאפשר לך לחיות ברווחה, נותן לך יתר גמישות בהחלטות, מאפשר לך יותר רוגע וגם נותן לך יותר אפשרויות לצבור חוויות, לא צריך הרבה מעבר לזה. נראית מופתע כשדיברתי על יחסי לכסף. ובכן, לידיעתך, ממניות 30% "מיטב דש", שכזכור משפחתנו מחזיקה ועד 27 מיליון שקל ואבנר, מגיל 2 החברה, תורמת כל שנה היום, תורם באופן אישי שליש מההכנסות שלו לעמותות שונות. אנחנו מעסיקים עובדים רבים עם מוגבלויות ובעיקר כבדי שמיעה ככל שהדבר מתאפשר והקמנו מערך שירות גדול בעמק הירדן. תפיסת העולם של החברה היא שלרווח יש חשיבות גדולה אך הוא אינו חזות הכול. אני באופן אישי, לבד מהפעילות הגדולה בחברה (צבי ממלמל לעברי שלא ארחם עליו כי עבודתו היא גם התחביב שלו – ד.ה.), עוסק בפעילויות התנדבותיות, ובעיקר בשתיים אלה: אני חבר בוועד המנהל של אגודת ידידי מד"א ועוד ביתר שאת, בחברה לתועלת הציבור, גוף הדומה לעמותה שלא למטרות רווח, שעוסקת בקפיטליזם קשוב. זה נושא שמאוד מעניין אותי וחשוב לי ואני גם עומד לכתוב עליו ספר". מה זה קפיטליזם קשוב? "זוהי תפיסת עולם רחבה שאנסה לתמצת אותה בכמה משפטים: הקומוניזם קרס והשיטה הקפיטליסטית תפסה את מקומו אך מתחו אותה עד לקצה, ויצרו מה שמכונה "קפיטליזם חזירי" שיצר מצב של אי שוויון קיצוני. מצב זה אינו מהווה רק בעיה חברתית. הוא גם פוגע בכלכלה. לכן יש לשנות את השיטה. הפתרון הוא קפיטליזם קשוב שמשמעו קפיטליזם הוגן שמתחשב בכלל האוכלוסייה, ובכללה בעובדים ובצרכנים. על פי תפיסת עולם זו לכל חברה עסקית יש תפקיד מעבר להשגת רווח מרבי. היא צריכה לקבוע לעצמה מטרת-על שהיא להשיג איזון הוגן בחברה העסקית. אין זו תיאוריה גרידא והמושג קפיטליזם קשוב אינו ערטילאי. יש כבר עדויות לכך שחברות שכבר אימצו לעצמן את התפיסה הזו מצליחות יותר מאחרות שאינן עושות זאת.

מפגש של קפיטליזם קשוב

כמומחה לשוק ההון, כיצד אתה מסביר את העובדה שבזמן מלחמה, הכרוכה בהוצאה של כמאתיים מיליארד ש"ח, שוק ההון פורח? לאיזה אי בודד 2023 לאוקטובר 6 "אילו הייתי נוסע ב והייתי חוזר היום מבלי לדעת מה התרחש פה ובוחן עכשיו את מצב השוק, לא היה עולה על דעתי שהייתה פה מלחמה שכזו. אך בתשובה לשאלתך, שוק המניות בתל אביב היה ברמה נמוכה מאוד ערב המלחמה בעיקר בגלל ההפיכה המשטרית, וזה קורה כשלגופי הפנסיה הגדולים, כמו מיטב דש, מנורה ומגדל זורמים כל שנה מהציבור כספי חסכונות בשווי של עשרות מיליארדי ש"ח. הכסף הזה צריך למצוא אפיקי השקעה. רובו אמנם מושקע בחו"ל אך גם לישראל נכנס סכום של מיליארדי שקלים. וכשההיצע של המניות לא גדל, כי מעט חברות הצטרפו לבורסה בשנים האחרונות, והוא פוגש ביקוש גדול, זה מעלה את מחיר המניות. הייתה לכך הצדקה מבחינת התמחור. היום זה כבר שונה כי המחירים סבירים. הם לא זולים מאוד ולא גבוהים מאוד". דיברנו על העבר הלא רחוק בוא נדבר על העתיד באופן אופטימי ונניח שעוד שנה ישתרר שקט בכל החזיתות. איך זה צפוי להשפיע על שוק ההון? "איני פועל על פי משאלות לב אלא לפי מה שאני רואה ומנתח ולכן אני מטיל ספק גדול בהנחת המוצא שלך אבל אם התרחיש שאתה מתאר אכן יקרה, ההשפעה העיקרית תהיה קודם כל על אגרות החוב של ממשלת ישראל כי הדירוג של ישראל בעולם יעלה ומשקיעים זרים יגלו יותר עניין בשוק ההון בישראל. בנק ישראל יוכל להוריד את הריבית ואף זה יפעל לטובת שוק ההון. יש להפריד בין שוק ההון לבין המשק, אך לא אפרט זאת ואסיים את תשובתי בכך שאם יש מקום לאופטימיות יש לשאוב אותה מחוזקו של המגזר העסקי, לרבות ההי-טק, וזאת להבדיל מחולשת הממשלה הנוכחית".

16

04/2025 - 334 רעננה

מחזירים אותם הביתה עכשיו

מהי המלצתך בכל הנוגע להשקעות כספי אנשים בגיל השלישי? "ככלל, ככל שאדם מבוגר יותר, ובמיוחד זה שעבר את גיל , מומלץ לו מסלול השקעה יותר סולידי. בארה"ב יש 70 נוסחה פופולרית למדיניות השקעה ולפיה רצוי ששיעור פחות גילך. 100 המניות בתיק ההשקעות שלך צריך להיות מניות ואילו 30% רצוי שתחזיק 70 כלומר, אם אתה בן , מכיוון שיש לך אופק השקעה ארוך מאוד, 30 אם אתה בן מהשקעותיך יהיו במניות. זו אמנם חוכמה 70% כדאי ש בסיסית אך יש בה גם הרבה היגיון. קיים חשש שכשהאדם המבוגר ייקלע להוצאות גדולות, כמו מעבר הכרחי לדיור מוגן או סיוע לילדיו, השוק יהיה בירידות גדולות ובגלל הצורך המיידי בכספי החיסכון שלו הוא יאלץ לשאת בהפסדים כבדים. זאת להבדיל מאדם צעיר שיכול להמתין עד שהשוק יתאושש. ובכלל, ההסתכלות על השקעה במניות הינה לטווח ארוך ולכן אל לו לפנסיונר להחזיק מניות בשיעור גבוה מדי". המדיניות הזהירה הזו תקפה לגבי כל גמלאי? "למעט מקרה שבו הפנסיונר הוא אדם אמיד ויש לו מקורות כספיים אחרים. אציין גם שבתקופה זו הדברים מקבלים חיזוק לאור העובדה שאגרות חוב של ממשלת ישראל מקנות תשואה טובה שמאפשרת לשמור על ערך הכסף ואף קצת יותר מכך". האם השקעה בדירה לא כדאית יותר? "נכון הוא שמחירי הדירות בארץ בממוצע עלו מאז ועד היום יותר מפי שלושה אך להערכתי הם לא 2008 ימשיכו לעלות ולכן לא אכניס למשוואה את עליית מחירי הדירות ואבחן רק את התשואה מהשכרת הדירה. מיליון שקל בדרך כלל 3 ובכן, כדי לקנות דירה בשווי של נדרש לקחת משכנתא בסכום מאוד גדול והריבית עליה כיום היא גבוהה וגורמת להוצאה מאוד גדולה. להוצאה זו יש להוסיף את מס הרכישה שככלל הוא בסכום משווי הדירה. התשואה מהשכרת הדירה 8% השווה ל- בלבד וזאת מבלי לציין את המטרד הכרוך 2%-3% היא בהשכרה ואף דברים חמורים מכך. האם לא עדיפה פעולה פשוטה של רכישת אגרת חוב של ממשלת ישראל נטו? יתר על כן, אם בוחנים במשך עשרות 3% ולקבל השנים האחרונות את שוק ההון האמריקאי במשולב עם זה הישראלי, כפי שמקובל להשקיע בארץ, התשואה יותר גדולה מזו שבנדל'ן". המתחיל בטיפים אמור לו גמור. אילו המלצות נוספות יש לך למשקיעים בכלל? "כללי המשחק הבסיסיים המשפיעים על שוק ההון אינם משתנים לעיתים תכופות. משום כך, לאחר שמניה נבחנת לצורך השקעה לאורך זמן ובאופן מקצועי, יש להחזיק אותה לטווח של שנים. אין כל טעם לעשות שינויים בתיק ההשקעות לעיתים קרובות, למעט בשוק מאד דינמי. הוכח כבר אין סוף פעמים שהניסיונות לתזמן את השוק גורמים להפסדים. עוד דוגמה - בזמן שהשוק יורד אנשים

רבים נוטים להיכנס לחרדה ועושים שטויות. הם "שוברים" . במצבים כאלה צריך 35% קופות גמל ומשלמים "קנס" של לנהוג בקור רוח, בסבלנות ובמשמעת עצמית. עוד אוסיף שבשוק ההון יש תקופות שנכון ללכת עם הזרם ויש תקופות שרצוי לפעול בניגוד למגמה. החוכמה היא לדעת להבחין בין התקופות. בנוסף, לאחר שקיבלת החלטה מושכלת בנושא, אל תנקוט בצעד קיצוני, גם אם הדבר על חשבון רווחים שצפית. יש מושג שאני אוהב, ואפשר לומר שהמצאתי אותו בשוק ההון שנקרא "מחיר הטעות". מה הכוונה? אם אתה מעריך על פי ניתוח מקצועי שצפוי שיקרה משהו בעתיד הקרוב, הרי לא בטוח שאתה צודק בהערכה שלך, אבל נניח שצדקת באותה נקודת זמן, מי ערב לך שבעוד כמה ימים לא יקרה משהו שישנה את המצב? אם יסתבר בדיעבד שטעית ייגרם לך הפסד גדול. "שם המשחק" הוא "מינון נכון"". האם אנשי עסקים צריכים להביע דעתם בפומבי על הנעשה במדינה? לדעתי, אנשי עסקים צריכים להיות מעורבים בכל מה שקורה בציבוריות הישראלית וזאת בהיקף הרבה יותר גדול מכפי שזה נעשה כיום. בזמנו, בנסיבות שבהן הגעתי למסקנה שהממשלה נוקטת צעדים שעלולים לפגוע בדמוקרטיה, כתבתי מאמר ביקורת שהתפרסם במדור הדעות של "גלובס" וקיבלתי על כך לא מעט תגובות מאנשי עסקים. רבים בירכו אותי על האומץ בכתיבת דברים אלה אך הוסיפו אזהרה ידידותית לפיה חלק מלקוחותיי שנמנים על אנשי הימין יכולים כמחאה על דבריי למשוך את כספם. דברים אלה, גם אם האומרים אותם רצו בטובתי, הרגיזו אותי. כי אבוי לנו, לכל אחד מאיתנו, לרבות אנשי העסקים, אם כדי שנביע את דעתנו באופן גלוי וחופשי כנגד מעשים שלדעתנו אינם תקינים, נדרש מאיתנו אומץ. כעבור שבועיים כתבתי מאמר שנתתי לו את הכותרת "מגזר השתקנים", בו טענתי שאף אחד מאיתנו לא נולד איש עסקים. כולנו קודם כל אזרחים וככאלה אין זו רק זכותנו אלא חובתנו להשמיע את דעתנו, וזאת ללא כל חשש". ומה באשר למשפט הידוע "אל תהיה צודק תהיה חכם"? "אני כמובן לא אכתוב דברים שאני מעריך שיפגעו בעסק בצורה קשה, אך מחיר מסוים אני מוכן לשלם כדי להביע את השקפותיי בנושאים ציבוריים. אני גם לא אפרסם בעיתון מאמר ביקורתי על מהלך כלשהו של הממשלה בטרם אעביר זאת לעיונם וחוות דעתם של שניים שלושה מאנשי המפתח בחברה. עם זאת, ברור לי שהם לא יסתייגו מפרסום כתבה, אלא אם היא עלולה לגרום לפגיעה קשה בחברה. כתבתי למשל פוסטים על "בן גביר ראש ממשלת ישראל" וכיניתי את בנימין נתניהו "הדחליל". אדגיש גם שאני כותב דברים אלה בשמי ולא בשם החברה וגם מציין זאת בשולי הכתבה". Danny10@hotmail.co.il

17

04/2025 - 334 רעננה

Bring them Home now