כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ספטמבר 2025 - גיליון 339

פרסיליה מלכת המדבר

מכונת התפירה של סבתא

מלכה מהולל מאת: 

מלכה מהולל מאת: 

סרט

תיאטרון הבימה בימוי: משה קפטן מחזה: סטפן אליוט ואלן סקוט (ע"פ הסרט) נוסח עברי: אלי ביז'אווי שחקנים: לי בירן, עידו רוזנברג, יחזקאל לזרוב, צביקי לוין, טל קלאי, מיכאל בן דוד, פיני קדרון, אורי הוכמן, ועוד.

בימוי: סרגי מיראלס בהשתתפות: קרלס פרנסינו, נאוס אגולו, קנדארפ מטאה שפה: ספרדית קטלאנית, אנגלית. בסרט הדמויות

מחזמר

המקסים הזה לעיתים כל כך גזעניות שנדמה שהן לא אמיתיות, אבל לצערנו המציאות מפגישה אותנו, אצלנו וגם ברחבי העולם, עם שנאת הזר על כל גווניה, כך שלא קשה להאמין לאישה מהכפר ששואלת על הירקן הפקיסטני שלו היא קוראת 'הערבי': מעניין מאיפה הוא מביא את הפירות שלו? בנה שמתעצבן עליה עונה לה: ׳מהעצים! מאיפה את חושבת שהוא מביא אותם?׳ למרבית האבסורד העם הקטאלוני סבל במהלך ההיסטוריה מדיכוי השפה והתרבות שלהם על ידי הספרדים, וגם מגביית מיסים מוגזמת, ועד היום הם מייחלים לעצמאות אם כי זו הולכת ומתרחקת מהם. יחד עם זאת הם מוצאים כלפי מי להתנשא ולגלות תופעות של שנאת הזר. דרכו של עולם. ועדיין מדובר בסרט מחמם לב, אנושי, שמספר סיפור קטן על כפר קטן ושלו בו תרזה משמשת כתופרת שעורכת תיקונים בבגדי תושבי הכפר. נכדה האהוב וכלתה הפחות אהובה הם משפחתה היחידה אבל יש לה חברות בכפר ובסך הכול היא מנהלת חיים שקטים וטובים עד ש.. עד שהערבי, סליחה, הפקיסטני, סליחה הירקן, סליחה סמיר מבקש ממנה לשאול את מכונת התפירה למספר שעות בכל יום, כדי שיוכל לתפור לבתו שמלה לפסטיבל השנתי בכפר בו נבחרים מלך ומלכת הפסטיבל. הוא מסביר שבארץ מולדתו הוא היה חייט מומחה. מרוב בהלה היא מיד אומרת לא, אבל בהדרגה נמלכת בדעתה בתנאי ש"אף אחד לא יידע". כך בהדרגה נבנית מערכת יחסים מיוחדת בין השניים, מערכת שתעבור במפתיע בירושה לנכדה החי בכלל במנצ'סטר, אנגליה, ורק הגיע לכפר למטרה מסויימת.. האדם הוא תמונת נוף ילדותו - הוא שורה שחלפה בראשי יותר מפעם אחת במהלך הצפייה, כשמתברר ששורשי האדם חזקים יותר מכל צמרת שעולה מהם. יש בסרט חום, חמלה, אהבה, הבנה, רגישות וצחוקים גם. כשהגזענות מעלה ראשה - תמיד יימצא מי שיוריד אותה. malcamehulal@gmail.com

מעבר לכל הכישרונות המתפוצצים על הבמה, מעבר לשירים הנפלאים של שנות , מעבר לתלבושות 80-70- ה הגרנדיוזיות, מעבר לתפאורה הפנטסטית, מעבר לסאונד המרשים - מעבר לכל אלה - מדובר על מחזמר, ובעצם סרט ששייך לז'אנר סרטי המסע.

קרדיט תמונה: יח"צ

הסרט 'פרסיליה מלכת המדבר' יצא לאקרנים לפני למעלה משלושה עשורים והוא היה פורץ דרך בכל מובן אפשרי. שלוש הדמויות הראשיות שיצאו אז, כמו גם היום: שתי דראג קווין ואישה טרנסית למסע במדבר האוסטרלי. האוטובוס שמסיע אותן זכה לשם האלמותי 'פרסיליה', והדרך מסידני לאליס ספרינגס העוברת במדבר האוסטרלי הופכת למסע התבגרות של מי שנולדו אחרים ומחפשים הכרה בשונותם בעולם שמתנכר לכאלה, שדוחה אותם ואף מפעיל כלפיהם אלימות. צפייה במחזמר מספקת אסקייפיזם במיטבו בימים הגרועים ביותר שידעה מדינתנו. השיר שמתנגן בלב ממשיך גם ביציאה מהאולם בתיאטרון הבימה, אבל נפסק מהר מאוד כשביציאה ומתייחס Bring Them Home מתנוסס השלט המואר לחטופים שננטשו בעזה. אבל מעבר לחגיגה הססגונית עולים מעל לפני השטח ערכים של החופש לביטוי עצמי, לסובלנות, להכרה שלא כולם אותו דבר. רבים תוהים מדוע הקהילה הלהט"בית עומדת על זכותה לקיים מצעדי גאווה פעם בשנה כמעט בכל מקום בעולם. הסיבה היא רצונם להעלות לסדר היום את ערך השונות, שהם אינם אמורים להסתתר יותר בארון אלא זכותם לחיות את חייהם באור היום לפחות כמו כל אחד אחר. כל אחת מהדמויות עוברת במסע תהליכים של התמודדות עם פחדים כמו הורות, הכרה, אובדן. הם מגיעים למסקנה שמבנה משפחה רגיל אינו בהכרח ערובה לאושר, וכי יש מבני משפחה מגוונים שיכולים לנהל חיים של אהבה וחמלה ודאגה. הבמה, התלבושות, המוסיקה הם סוג של דרך להבעת מחאה, לביטוי עצמי ולהישרדות בעולם שטורף בבורותו "יצורים" כמותם. הדמויות מנסות לשבור סטיגמות, ולפעמים שוברים להן את העצמות בגלל זה. הם קוראים לחופש, לסובלנות, לאהבה ולקבלה - קריאה שהיא עצמה דורשת אומץ לב וחוזק פנימי. משה קפטן, במאי ההצגה, שהוא עצמו יצא מהארון לאחרונה, ציטט, בתרגום : We Belong לעברית, את שיר הסיום של המחזמר כמה פעמים ויתרתי/ כמה פעמים לבד../ אי אפשר לשתוק לעד../ ולעשות את זה באור../ כבר אין בנו פחד/ כאן באור נעמוד כולנו ביחד.” ללמדנו שתחושת שייכות היא מצרך חיוני אצלם כולם. malcamehulal@gmail.com

26

09/2025 - 339 רעננה

מחזירים אותם הביתה עכשיו