כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ספטמבר 2025 - גיליון 339

חיימק׳ה פרלשטיין מנכ״ל העמותה למען האזרח הוותיק ברעננה

לאה קליין מאת: 

"היי, חיימק'ה, מזל טוב ליום הולדתך השמונים"! כך קיבלתי את פניו כשבא להתראיין. "אוי לאהל'ה, כמה שגדלנו שנינו"! הוא עונה לי כאילו בחיוך, ושנינו מתמוגגים מצחוק. שנינו ילידי רעננה, ולנו הרבה חוויות מרעננה של פעם וממשחקי הילדות. "דרך אגב", הוא אומר, "אני הייתי צריך להיות המנהל הראשון של ה'מגדלים' בכפר סבא. זה פורסם בעיתון שהופיע אז, אבל בסוף לא יצא לפועל". "מה שכן יצא לפועל לפני שנים", אני מחייכת, "הוא הריאיון שעשיתי לעיתון 'כיוון חדש' על אבא שלך, ."100 כשמלאו לו חיימק'ה פרלשטיין נשוי לעצמאות, ד"ר לפסיכולוגיה קלינית, להם ארבעה ילדים ושמונה נכדים. מה הזיכרון הראשון שלך מרעננה?

סיפור תמונה

"הייתי בן בערך שנתיים, ואבא הביא אותי לגן יונה. סיפרתי זאת לפני שנים ליונה, והיא אמרה שלא יכול להיות שאזכור מהגיל הזה. אבל כשתיארתי לה את החדר במרתף שירדו אליו במדרגות, הסכימה שאכן אני זוכר את ביקורי שם, וזה פלא שיש לי זיכרון מגיל כל כך צעיר. הייתי בגן מלכה, למדתי בבית הספר העממי, כיום "מגד", משם אני זוכר מורות נהדרות שביניהן חניה שמיר, שהייתה מחנכת, ולאחר זאת מנהלת בית הספר, וכיום הבוסית שלי. אני מציג אותה בישיבות כחברה שלי וכבוסית שלי בהווה. היא חברת הוועד המנהל של העמותה. לאחר ביה"ס העממי המשכתי בתיכון וסיימתי במכון וינגייט". צבא? "בצבא הייתי מדריך קרב מגע, וכשהשתחררתי הייתי מורה בתיכון". מתי נישאת והיכן הכרת את אשתך? לעצמאות, שאותה הכרתי על הדשא במכון וינגייט. גרנו ברעננה כשנתיים, שם נולד בני הבכור, משם עברנו 1969 "נישאתי בשנת לאילת. שם ניהלתי את מלון "בלו-סקיי קרוואן". מאילת נסענו ללמוד בארה"ב. שם נשארנו שלושים וחמש שנים – שם נולדו שלוש בנותיי". במה עבדת בארה"ב? "ניהלתי בתי אבות". היה לך תמיד יחס מיוחד לגימלאים? "לא. התחלתי בהוראת עברית בבית ספר יהודי, וחיפשתי עבודה בניהול. התקבלתי לעבוד בבית אבות והתאהבתי בגיל השלישי". התאהבת? מעניין! ספר על בית האבות. "התראיינתי לעבודה בבית האבות היהודי. זאת הייתה עבודה ראשונה שלי בניהול בשיקגו. אמרתי לבעלי המקום, שאני רוצה ניסיון לשלושה חודשים, לראות אם מתאים לי לעבוד עם הגיל השלישי. הם ענו בתדהמה: "אנחנו המחליטים". בשבוע הראשון , ג'ני שמה. ילדיה נסעו לפלורידה במחשבה שכשיחזרו - תחזור לגור איתם. 92 לעבודתי באה להתארח בבית האבות אישה בת כשחזרו, סירבה לעזוב את המקום. אמרה שלמרות שהילדים מכבדים ומפנקים אותה בבית, כשהנכדים באים לבקר אותה בבית האבות, היא מרגישה כמו נסיכה, וכשעוזבים – יש לה חברות ופעילויות. אהבתי ונהניתי מאוד מן האישה הזאת ומעוד רבים במקום. השתכנעתי שהעבודה עם גמלאים מאוד מתאימה לי. לאחר עשרים שנה שניהלתי בית אבות סעודי, אליו הצטרפה הבת של ג'ני. אמרתי לה שבזכות אימה נשארתי לעבוד עם גמלאים". מתי החלטתם לחזור לארץ? ,2000 "כשהיינו בשיקגו רכשנו נחלה במושב גבעת חן במחשבה לחזור ארצה. חשבנו על הורינו המבוגרים, ובזכותם החלטנו, בשנת לחזור לארץ. עצמאות חזרה עם הילדים, ואני הייתי מספר שנים על הקו שיקגו-ת"א". חיפשת עבודה בארץ? "הייתי במו"מ לבנות בית חולים סיעודי לחולי אלצהיימר בקיבוץ נחשון, וזה לא יצא לפועל. אז הצטרפתי להנהלת העמותה ברעננה, וכשאילנה דרור, המנהלת הקודמת, עזבה, התקבלתי במקומה". מה, בעצם, עושה העמותה ברעננה? "לעמותה יש מרכז יום לאזרח הוותיק, המשרת את האוכלוסייה הזקוקה להסעות. במשך היום מקבלים המבקרים ארוחות בוקר וצהריים, וכמו כן פעילויות רבות: הרצאות, בידור, פיזיותרפיה, יש אחות במקום ועוד... בנוסף ישנו מרכז תרבות הנקרא "מרכז כושר, תרבות ופנאי", המשרת גמלאים צעירים בפעילויות רבות, כולל חדר כושר ותחרויות ברידג' המקום ממש תוסס״. אתה מרוצה? "מאוד! צוות העובדים בשני המרכזים נאמן למבקרים, וביחד עם ההנהלה נותנים שירות מצוין לגמלאי רעננה. כשבאתי לעמותה, חשבתי שאהיה פה חצי שנה או שנה. התאהבתי במקום, ואני כאן כבר חמש עשרה שנה". Cleah1@walla.com

אילן שחם על כסא העץ המרשים למרגלות צלחת הנחושת.

5

09/2025 - 339 רעננה

Bring them Home now