כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ספטמבר 2025 - גיליון 339

מאת: דני הורוביץ  גדול ❤ כשההון האמיתי הוא מהחברים שלו. כך נותרתי בן יחיד להוריי, ושנה אחרי 15 לחייהם, הם 40- המלחמה, בהיותם מבוגרים, בשנות ה הביאו את אחותי טל לעולם. גדלתי במשפחה שאופטימיות, תשוקה לחיים ושמחת החיים הינן חלק משמעותי בתפיסת העולם שלה. ״אני בן אדם רגיל שאוהב לחיות חיים פשוטים וטובים״, מעיד על עצמו עופר בן דור. כשהדברים יוצאים מפיו של מי שכל

, הם אנשים 94 ואימי בת 95 הוריי, חרף גילם, אבא שלי בן מאוד פעילים עד כדי כך שאני מתקשה לתאם איתם מפגש. הם משתתפים בחוגים שונים, יוצאים להצגות, לסרטים ולהופעות. כולנו בוחרים ומקבלים החלטות רבות במשך כל חיינו. הבחירה של הוריי, אחרי נפילתו של בנם, שזו הטרגדיה הכי גדולה של הורים, הייתה לקחת את החיים למקום הכי אופטימי וחיובי, זאת לצד העצב והזיכרון. להביא ילד 45 הדוגמה הכי טובה לכך היא להחליט בגיל לעולם עם כל הסיכונים הכרוכים בכך. הם צברו את כל האנרגיות שברשותם כדי לעבור דרך המנהרה החשוכה של הכאב ולהגיע לאור שמתבטא בהבאת טל לעולם, שנה אחרי שמושיק נהרג. העובדה שלצורך מתן השם שלה לא נעשה כל שימוש בשמו של אחי מעידה על כך שהיא נולדה בזכות עצמה ולא כילדת זיכרון שתגדל בצילו של אחי". ואילו אתה, באיזו מידה אתה עצמך מושפע מנפילתו של אחיך? "אח שלי היה האדם הכי קרוב אליי בעולם. שנינו היינו בתנועת הצופים והוא היה מדריך מאד פופולרי בשבט. למדתי ממנו הרבה ובמיוחד את החשיבות של העזרה לזולת, ערך שספגנו בבית הורינו ובצופים. אני זוכר למשל שיום אחד לאחר שסיימנו ריצה ארוכה, קנינו לנו מנת פלאפל עם מיץ ענבים ועוד בטרם התחלנו לנגוס בפיתה, ראינו מולנו איש זקן יושב ובוכה. 'אני רעב', ענה לשאלתנו. ללא כל היסוס, אחי, ובעקבותיו אני, נתנו לו את שתי הפיתות והזיכרון הזה עדיין צרוב 11 ובקבוקי המשקה. הייתי אז בן בזיכרוני. גם מהבית זכיתי לקבל השראה: "אחי, יחד עם הרוגים רבים נוספים מהמלחמה, נקבר באופן זמני בקיבוץ בארי. לאחר ה"שבעה" נסענו מירושלים לבארי כדי לעלות לקברו. בדרכנו לבארי עמד רכב תקוע בצד הכביש ואבא שלי, כשהוא בדרכו לקבר בנו שנהרג לפני ימים ספורים, עוצר את רכבו ובמשך שעה הוא עוזר לתקן את הרכב התקוע. רק לאחר השלמת התיקון המשכנו את דרכנו לקבר. אל תטעה - בחרנו לחיות חיים בעלי משמעות וליהנות מהם. אני טיפוס מאוד שמח, אוהב לרקוד, להשתולל ולהשתטות". ואיך אתה מתרגם את הערכים שרכשת לשפת המעשה? ״במהלך חיי הוכשרתי בקורסים רבים ומגוונים לטיפול באנשים, כמו טיפול משפחתי וזוגי, אימון אישי ומנטורינג, ואני מלווה אנשים ומסייע להם בהעצמה אישית ושבירת תקרות הזכוכית שלהם״. "רונה רמון ביקשה ממני שאהיה המנטור שלה דוגמאות? לאחר שבעלה אילן נהרג באסון המעבורת. 'בוא תעזור לי לקום', היא אמרה. במהלך הפגישות שלנו בקליניקה שבביתי ובהליכות בפארק הלאומי ברמת גן הקמנו, בין השאר, את

"אנחנו משפחה נעים להכיר עופר. בוא נתחיל מההתחלה. מאוד ותיקה מירושלים. הוריי גרו במאה שערים עד שעברו . הם 1958- לרחוב הירושלמי הידוע – עזה, שם נולדתי ב היו שומרי מסורת אך לא היו דתיים. גרתי בירושלים עד , ולאחר שהתחתנתי עברנו לת"א לצורך לימודיי 28 גיל באוניברסיטה". מהותו וסדר יומו הם נתינה חסרת גבולות לזולת לצד ניהול עסקים אישיים חובקי עולם ובילוי עם נכדים - לא נותר לנו אלא לתהות איך אפשר בכלל לדחוס שעות עומס כזה של עשיית הטוב. פגשתי 24 לתוך אותו כדי ללמוד את הסוד. יצאתי בלי אוויר אבל עם הערכה אינסופית לאיש ולפועלו.

בילדותו עם הוריו ואחיו יושב על ברכי אביו

"חשיבותו של הערך העליון של המשפחה עוד על המשפחה. 42- מלווה אותי מילדות לאורך כל השנים. אני נשוי קרוב ל שנים היא פסיכותרפיסטית, 10- שנה לאורית, שמזה כ לאחר שבמשך שנים רבות הייתה גננת מוכרת ברעננה. יש נכדים. אני מרגיש שהתברכתי במשפחה 5 ילדים ו- 3 לנו מאוחדת ואוהבת. אחזור אל העבר. אני ואחי מושיק, שהיה מבוגר ממני בארבע שנים, גדלנו יחד בחדר קטן בדירה הצנועה של הוריי בירושלים. שנינו היינו ספורטאים ואלופי ירושלים בריצות. לימים, התגייס אחי ושירת בסיירת חרוב. ביום הפסקת באוקטובר, 24- האש השנייה, במלחמת יום הכיפורים, ב הקפיצו אותם לחלץ את הצנחנים שנלכדו בתוך תופת האש שבעיר סואץ. בכניסה לעיר, חטף הנגמ"ש שלהם פגיעה שנים, נהרג עם עוד 19 ישירה ואח שלי, עוד בטרם מלאו לו

6

09/2025 - 339 רעננה

מחזירים אותם הביתה עכשיו