כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ספטמבר 2025 - גיליון 339

הפעילות הספורטיבית המשותפת שלהם, כמו הליכה, ריצה, טיפוס חבלים וטיפוס הרים. המטרה השנייה של הארגון היא להקנות לאנשים עם מוגבלויות את תחושת המסוגלות ולגרום להם לזקוף את קומתם. מעבר לפעילות הספורטיבית השגרתית, אנחנו יוצאים מדי פעם עם משלחות של אנשים, שחשים חוסר מסוגלות שלא לומר ייאוש לטפס לפסגות הרים מהגבוהים בעולם, כמו הקלימנג'רו, ההימלאיה והבלקן, וזאת, לעיתים, בתנאי מזג אוויר קשים. בדרך זו (תרתי משמע) אנחנו גורמים לאנשים להאמין ביכולת שלהם ומקיימים את המטרה הבסיסית ביותר שלנו, שאנשים יתייחסו האחד לשני באופן שווה ויסתכלו האחד על השני בגובה העיניים. זו בעיקר עבודה מנטלית בעוד שהעניין הספורטיבי הוא אמצעי כדי לממש זאת. שגילה בזה נבבה מקרה מיוחד קשור לבחור עיוור ששמו רצון להיות מאמן אתלטיקה אך בווינגיט לא רצו לקבל אותו. הגשתי ערעור על ההחלטה. הערעור התקבל בתנאי שאלמד יחד איתו בקורס ואסייע לו במהלכו. כך אכן היה, ואני ובזה הוסמכנו להיות מאמני אתלטיקה, כשבזה היה למאמן העיוור הראשון בעולם. לאחר סיום הלימודים, בזה הציג את מועמדותו להיות מורה להתעמלות בביה"ס התיכון 'מטרו-ווסט' שברעננה. אך שוב, בגלל היותו עיוור, לא הסכימו להעסיק אותו. יום אחד הרציתי בפני סגל המורים של ביה"ס. בסוף ההרצאה פניתי לאמנון בר נתן, שהיה אז מנהל ביה"ס, בבקשה שיקבל את בזה לעבודה. לאחר מספר שיחות והתחייבות שאלווה אותו בתחילת דרכו, הוא נאות להעסיק אותו, ובלבד שזה ייעשה בשיתוף עם מורה רואה. מאז חלפו כשבע שנים ובזה כבר עובד שם כמורה להתעמלות עיוור, הראשון בעולם.

"קרן רמון" שמפעילה פרויקטים רבים בתחום המדע בכלל והחלל בפרט, ומיועדת לבני נוער בכל רחבי הארץ. גם אסף בנה קבע איתי פגישה, אך לא הספקנו לקיימה כי הוא נהרג בהתרסקות מטוסו. ימים ספורים לאחר האסון הנוסף של רונה, היא הזמינה אותי אליה וכשהגעתי לביתה פתחה לי את הדלת תמי ארד. כל פעם שאני נזכר בתמונה שאני יושב עם השתיים האלה אני אומר לעצמי 'תודה על החיים' ו'שמור על פרופורציות'.

עם אשתו ילדיו

הבלתי אפשרי מאוד אפשרי? "זה המוטו שאני מנסה להעביר לאנשים גם בהרצאות שלי שאני מעביר באופן קבוע לכל מיני פורומים בארץ. את דבי , מחלת ניוון שרירים חשוכת A.L.S- אדמוני, שחלתה ב , פגשתי דרך רונה שביקשה ממני לעודד 20 מרפא בגיל אותה. כשהכרתי את דבי היא כבר הייתה משותקת בכל חלקי גופה למעט אישוני העיניים שבאמצעותם ובסיוע מחשב היא מתקשרת. הכוונה המקורית לעודד אותה הפכה . דבי ובעלה עמיחי מסעי מהר מאוד להקמת עמותה בשם בשיתוף איתי, קבענו את ייעוד העמותה: ליצור אצל נוער בסיכון את תחושת המסוגלות. אנחנו מלמדים אותם לייצר תכשיטים וכמנטורים שלהם, יחד עם אנשי צוות נוספים, אנחנו מלווים אותם בכלל. לאחרונה התחלתי במגעים עם גורמים בעירייה כדי להכניס גם את רעננה למפת הפעילויות הזו. דבי היא דוגמה ומופת לכך שהכול אפשרי: היא מושיטה יד, וירטואלית שהרי פיסית אינה זזה, לעזור לנו בתחום אחר של קושי, לאו דווקא כמו זה שלה. אכפת אחד הארגונים החברתיים האחרונים שהקמתי נקרא . שם הארגון מייצג את המהות שלו, כלומר להשריש לי ממך את תרבות האכפתיות בישראל. זאת ועוד? . מעלות" 180 " "המשפחה הגרעינית שלנו הקימה את עמותת ההתחלה שלנו הייתה ריצה עם עיוורים, שידם קשורה ברצועה לידנו, ולימים הגדלנו את הקבוצה לאנשים עם מוגבלויות אחרות, כמו עודפי משקל משמעותיים, ניוון שרירים, שיתוק מוחין, חירשות ואנו מקיימים איתם פעילות ספורטיבית מגוונת. פעילים בעמותה אורית אשתי ואני, הוא מעלות 180 וכן ילדינו, גיא ועדי, ויש בה עוד מתנדבים. ארגון חברתי שיש לו שתי מטרות: האחת, יצירת קשר אנושי בין בני אדם כשזה נעשה ע"י חיבור בין אנשים עם מוגבלות לבין אנשים רגילים. חברי הקבוצה משוחחים ביניהם תוך כדי

2007 בן דור ונבבה במרתון רוטרדם

פעילות נוספת שאני מוביל, אם כי באופן דיסקרטי, היא ליווי נשים שסבלו מאלימות או מאונס. הטיפול בהן לא נעשה באמצעות פעילות ספורטיבית אלא ע"י קיום שיחות שמתקיימות ברמה הקבוצתית או האישית. המטרה העיקרית של שיחות אלה היא להחזיר לנשים אלה את האמונה בעצמן ובאחרים".

› 24 המשך בעמוד

7

09/2025 - 339 רעננה

Bring them Home now