כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה מרץ 2026 - גיליון 345

זינגר

מלכה מהולל מאת: 

תיאטרון תיאטרון הקאמרי , יהודי פולני שרד את השואה אחרי שעבר חוויות קשות ומן הסתם פיוטר רחמן נאלץ לבצע פעולות שנותרו כמטען כבד של רגשות אשם על גבו כדי לשרוד. כל בני הוא הגיע ללונדון, ובתוך זמן קצר הפך לכריש נדל"ן. כסוחר 1946- משפחתו נספו. ב , שביטל את הפיקוח על שכר הדירה 1957 ממולח הוא ניצל את חוק השכירות של עבור דיירים חדשים אך השאיר אותו עבור דיירים קיימים. הוא בנה את האימפריה שלו בדרכים נלוזות: הוא סילק דיירים מוגנים בשיטות של הפחדה כמו חיתוך אספקת מים וחשמל, הוצאת דלתות מהצירים, ואפילו הנחת פגרים של חיות בבתים. הוא השתמש בלוחמה פסיכולוגית על ידי כך ששיכן מהגרים (בעיקר מהאיים הקריביים) בחדרים ריקים בבניינים של לבנים, ועודד אותם להשמיע מוזיקה רועשת ולקיים מסיבות לאורך כל הלילה כדי לגרום לדיירים הוותיקים לעזוב מרצונם. הוא פיצל כל דירה לחדרים קטנים והשכיר אותם במחירים מופקעים למהגרים ועובדות מין שלא יכלו לשכור דירה במקום אחר בשל האפליה שרווחה באותה עת. כך הוא השתלט על אזורים שלמים בשכונות נוטינג היל ופדינגטון, ובהמשך התקדם לרכישת בנייני דירות משובחים יותר, מלונות ומבני משרדים. הוא הפך שם נרדף לקפיטליזם דורסני ונצלני. הוא עצמו מת מהתקף לב אך מורשתו המפוקפקת המשיכה לחיות אחריו. שמו הפך שם נרדף לביריונות, כוחנות, ניצול החלש ושחיתות איומה. 43 בגיל והפירוש שלו הוא עושק דיירים והפחדתם. rachmanism רחמניזם למרבית הבושה, שלא לומר הזוועה, במילון אוקספורד מופיע הביטוי זה האיש שעליו או בהשראתו כתב פיטר פלאנרי את המחזה זינגר. בפתח המחזה אומרת דמותו של רמי ברוך: "גם אם היה לנו שחקנים וצבא של עובדי במה, ואלף מלבישות ומאפרים שהיו יכולים לשחזר הכול אחד לאחד 100 את כל הלילה ואז עוד יום, ו- - עדיין לא היינו יכולים לתאר לכם את המלחמה ההיא. את המקום ההוא. כמו שהיו באמת. אבל נעשה את הכי טוב עם מה שיש לנו, וניתן לדמיון לעשות את השאר". הפתיח הזה מרמז לנו שההפקה הישראלית שונה מזו האנגלית. בעוד שפלאנרי ניסה בבריטניה להוקיע את צביעותה של החברה הלונדונית, הרי שכאן מדובר בצלקות הבלתי נמחות של עינויי השואה. במינוחים טיפוליים של היום אולי יגידו פוסט טראומה, אבל כאן מדובר ביותר מזה. כאן מדובר בדברים שאנשים נאלצו לעשות בעצמם, לא ממש מבחירה אישית אלא מתוך בחירה לחיות בכל מחיר. והדברים האלה אינם מרפים לעולם גם אם לא יודו בכך. אם לוקחים, סתם כמשל, שתי ילדות צעירות, ומגישים אותן ככלי להשתעשע בו לאחד המפקדים הנאצים, זה לא משהו שאפשר להסירו מהעור, גם לא באמצעות סכין מנתחים. כשצופים "זינגר" של הקאמרי, הנשמה מרגישה שמדובר פה ביצירת מופת שמדגימה את מה שאנשים סוחבים איתם כל חייהם אחרי שעברו טראומות. שלוש הדמויות הראשיות: פיטר זינגר (עמוס תמם), סטפן (נדב נייטס) ומאניק (רוי מילר) שהיו יחד "שם" מתמודדים כל אחד בדרך אחרת, והשוני הזה גם קורע אותם עכשיו אחרי שכביכול יצאו בחיים משם. הגרנדיוזיות של ההפקה לא מורידה במאום את תחושת האי נוחות לנוכח התנהלות הדמויות והניסיון להבינן. נדמה שכל אחד בקהל חושב על מי ממשפחתו או ממכריו שניצל ותוהה אם אפשר היה לדעת מה עבר עליו או להסביר את התנהלותו בתקופה שאחרי. "אני אוהב את זינגר וכואב אותו", אומר עמוס תמם על הדמות אותה הוא מגלם. "חסרה חמלה בעולם. בכל יום אנו רוצחים נשמות של אנשים על מעשים שעשו, ושוכחים שמאחורי כל בן אדם יש סיפור וטראומות... אני מקבל הודעות מאנשים על חברים שהתאבדו וצלקות נפשיות של חיילים, ואי אפשר לא לחשוב על מה משאירה בנו המלחמה". אם הייתי צריכה לראות רק הצגה אחת בשנה האחרונה - זוהי ההצגה. יצירת מופת בכל היבט אפשרי: גם מבחינת התפאורה עוצרת הנשימה, התרגום המופלא, המוסיקה המרטיטה, המשחק הפנומנלי, היצירתיות והסמליות בסצנות השונות, ובעיקר בשל זה שהיא מכריחה אותנו לחשוב לעומק אחרי הצפייה בה. malcamehulal@gmail.com פוליטיקה והשפה העברית במאה העשרים עברית: לאורך שנות המדינה, הרגישו בעיקר הפוליטיקאים של "דור המייסדים" מחויבות לשפה העברית, ולעתים חידשו מילים בעצמם. דויד בן גוריון, שהיה "חולה עברית" חידש את המילים: ממלכתיות (כדי לתאר העברת סמכויות מהמפלגות והתנועות אל המדינה הריבונית); תשתית (במקום אינפרה-סטרוקטורה) ואחריות (בהקשר השלטוני). יצחק בן צבי חידש את מעברה (מלשון מקום מעבר) ותיעוד (דוקומנטציה). משה שרת חידש את המילים: דרכון, אשרת כניסה ונמל תעופה (התעקש על הצירוף במקום שדה תעופה). ז'בוטינסקי חידש את המילים הצהרה וחד-נס (אידיאולוגיה שמתמקדת רק בדגל אחד [ציונות] ללא עירוב של סוציאליזם). harelea@gmail.com מילה צילום: אוהד רומנו

מילת החודש לאה הראל מאת: 

- טוקבקיסט תגובן

harelea@gmail.com

עברית

17

03/2026 - 345 רעננה