כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אפריל 2026 - גיליון 346

עם זאת, מדגישה מימי את ההשפעה העצומה שהייתה לה עליה: "אני גאה בה על היכולת לספר סיפורים שנוגעים באופן אמפתי בנשים, ולספר באמצעותן את הסיפור הציוני. העובדה שנולדתי למשפחה שבה סבתי הגשימה חלום במו ידיה, נטעה בי את האמונה שנשים יכולות לעשות הכול. וכך גם פעלתי – בצבא, בקריירה ובמשפחה". - חיה שברץ ״אני חלוצה״ 15 המשך מעמוד ›

שלי מטופל באותה רעננה שסבתא בנתה. זה אותו ערך של נתינה וחינוך שעובר בין הדורות." היום הדר חי עצמאית בדירה מודרכת בתל-אביב. "הוא מנהל חיים מלאים," מספרת מימי בגאווה. "בכל סוף שבוע הוא מגיע הביתה. וכשהוא בא, אני חושבת על סבתא - על הנחישות שלה, על האמונה בעשייה ובהתמדה." מימי יזמה את כתיבת הספר והייתה שותפה מלאה לכתיבת "מבראשית" על סבתה. נורית חליף הסופרת ואווה גרובגלס המעצבת הגרפית הן צוות קבוע שכתב כבר מספר ספרים על ההיסטוריה של רעננה. הספר יצא בשנת והוא כולל מאות תמונות, מכתבים, תעודות - וגם 2023 סיפורים קצרים שחיה כתבה באנגלית ותורגמו לעברית. הבית לא שרד אבל הקזוארינות והברושים בהחלט כן. "הבית ברחוב שברץ שבו גרה חיה נהרס מזמן והאזור התמלא בבניינים משותפים, אבל הברושים והקזוארינות שג'ק שתל לפני מאה שנים עדיין ניצבים בגאווה ומספרים את הסיפור של אנשים שבנו יש מאין". הסוף - אלצהיימר והעיר ששכחה , לאחר שנים של מאבק 1980 חיה שברץ נפטרה בדצמבר במחלת האלצהיימר. בסוף ימיה חיה בבית האבות הסיעודי 'משען' בקצה רחוב אחוזה - אותו רחוב שתוכנן להגיע לים ושבו פעם עמד הצריף הראשון שלה. "למרות תרומתה הרבה היא לא זכתה להספדים, לעיטורים ולהכרה כמו ג'ק אחיה," אומרת מימי בעצב. "ג'ק קיבל הכרה ואפילו רחוב על שמו - והיא, משום מה, נשכחה". אבל מימי לא שוכחת. "אני דואגת שהסיפור שלה לא ייעלם. אני ממשיכה לטפח גינת ירק ועצי פרי בבית שלנו," היא אומרת, "הפרדס המשפחתי בעמק חפר ממשיך לשמש מקום מפגש. וכל פעם שאני רואה את הנכדים משחקים בפרדס, אני נזכרת במורשת של סבתא, והמורשת עדיין חיה". אפילוג כשמסתכלים על רעננה של היום - עיר מודרנית, צפופה, עם רחובות רוחשי פעילות ובניינים גבוהים - קשה לדמיין את האדמה הצחיחה והשוממה שחיה שברץ דרכה עליה לפני מעל מאה שנה. אבל אם מקשיבים טוב - אם מחפשים את העצים הזקנים, את הרחובות ששומרים שמות, את הסיפורים ששמורים בארכיון העיר רעננה - אפשר עדיין לשמוע את הדהוד הצעדים שלה. אישה ראשונה. חלוצה. סופרת. אם. סבתא. חיה שברץ הייתה כל אלה - ועוד. meirch@gmail.com

ג'ק שברץ עם מימי

מימי - הדור השלישי ממשיך את הדרך מרים (מימי) רוזנשטיין נולדה לעדנה ולמולה פרנקל . היא גדלה בתל אביב, שירתה בצה״ל 1958 בדצמבר כקצינת תותחנים, למדה תכנון עירוני ועשתה מאסטר בטכניון על תכנון ושמירת קרקע חקלאית. "מאז ועד היום," היא אומרת, "כל בנייה על אדמה חקלאית נתפסת בעיניי כפגיעה אנושה בשטח הפתוח. "זה לא מקרה - זו מורשת". נולד הדר, בנה השלישי. "החיים שלנו קיבלו 1993- ב תפנית," מסבירה מימי בכנות. "נרתמנו לטפל בהדר, לקדם אותו. המסע היה ארוך". למזלה של המשפחה, הדר התקבל לבית 'איזי שפירא' ברעננה. "איזי שפירא יצר בסיס מקצועי איתן ואוהב לשיקומו של הדר ורבים שכמותו," מספרת מימי בהכרת תודה. "זו הייתה אחת מאבני הדרך הכי משמעותיות בחיינו". "סבתא לא הכירה את בית איזי שפירא - המוסד הוקם רק שנים לאחר מותה," מסבירה מימי. "אבל זה כמו סגירת מעגל. היא עבדה עם ילדים שנזקקו לעזרה - והנה, הדר

המידע לכתבה נאסף מתוך הספר, מראיון עם מימי רוזנשטיין, ומתיעוד היסטורי של ארכיון העיר רעננה.

29

04/2026 - 346 רעננה