כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אפריל 2026 - גיליון 346

יעל פייטן

לאה קליין מאת: 

יעל פייטן נולדה בעיראק, וכיום מתגוררת במגדלי הים התיכון. לפני כמה שנים כתבה חוברת בשם: "אריגי חיי", המספרת על חיי משפחתה בעיראק לפני שעלתה ארצה. נהניתי מקריאת החוברת וביקשתי לראיינה, והיא מיד הסכימה בשמחה. יעל אלמנה, לה ארבעה ילדים, ושבעה נכדים. בחו"ל נקראה ז'ולייט, ופה בארץ שינתה מורתה הראשונה את שמה ליעל. באיזו שנה נולדת? ."1938 "כנראה בסוף שנת למה "כנראה"? "כי בעיראק לא היה נהוג לרשום תאריך לידה מדויק, אלא רק שנה. ההורים זכרו שנולדתי בסביבות חנוכה, לכן אני מתארת שזה היה חודש דצמבר. ולגבי השנה – איני משוכנעת, אבל שנה יותר או שנה פחות – מה זה משנה?" מה את זוכרת מעיראק?

סיפור תמונה

"הייתי שם בגן הילדים ובכיתות הנמוכות בבית הספר. דיברנו ערבית. כשהשנאה והאלימות כלפי היהודים החלו, חיינו נהיו גרועים. היינו צריכים לברוח בסתר. עד אז מצבנו הכלכלי היה טוב, אבל כשהטילו על היהודים הגבלות כלכליות, אבא פשט את הרגל, ונאלץ לברוח כדי לא להיכנס לכלא. נשארנו בלי אבא. גדלנו אצל סבא וסבתא שעזרו לנו. בבית הספר שלמדנו בו, אני ואחותי, הציקו לנו, הרביצו וקיללו". למדת בבית הספר קרוא וכתוב? "המקצוע העיקרי היה תפירה, והכול בשפה הערבית". מתי עליתם ארצה? "כשהייתי בת תשע עלינו בלי אבא. כשהגעתי לארץ נישקתי את האדמה מרוב שמחה והתרגשות. נזכרתי בכל הסיפורים שסבא וסבתא סיפרו לי על ארץ ישראל". לאן הגעתם בארץ? "למחנה שער העלייה ביפו. גרנו כמה משפחות בצריף אחד. באחד הימים, כשהלכתי לטייל עם בן דודי, ראינו אדם צועד לעברנו. בן דודי שאל אותי: "את יודעת מי זה?" עניתי שלא. "זה אבא שלך", אמר. שש שנים לא ראיתי אותו, ומזל שנפגשנו. התברר שאבא והמשפחה לא עלו ביחד, ובארץ חיפשו זה את זה. לא ראיתי אותו, רק במקרה בזכות בן דודי נפגשנו. הוא חזר להיות ראש המשפחה. עברנו למעברת הר טוב. שם קיבלנו פחון שעשוי משלושה קירות, בלי חלון, בלי דלת, ובלי תקרה. אבא מצא עבודה במפעל המלט 'שמשון', והסתדרנו טוב". ואז? "עברנו לבית שמש, שם למדתי להיות מורה לתפירה מקצועית, כמו כן למדתי מקצועות שונים בעברית, וסיימתי בהצטיינות. כשהייתי בת שבע עשרה, נשלחתי לקורס הדרכה בבית ברל. הייתי למדריכת ילדים בני שמונה ותשע". צבא? "נורא רציתי, אבל לא הספקתי, כי נישאתי". היכן היכרת את בעלך? " כשישב לידי באחת הנסיעות באוטובוס לבית הספר. התחתנו ברבנות כי לא היה כסף לחתונה גדולה". איפה גרתם? "גרנו בבית שמש, ושם גם נולדו ילדינו. בעלי היה מהנדס טקסטיל שעלה מארגנטינה. משפחתו הגיעה מארגנטינה עם המפעל שלהם שלא הצליח בארץ. הוא הלך לעבוד ב"פולגת" כמהנדס טקסטיל. עברנו לקריית גת, כי זה היה קרוב למפעל. אני עבדתי בבית. כשהילדים גדלו, עבדתי במועדון כמדריכת נוער. בעלי נשלח מטעם המפעל למלטה, ואחרי זמן עברנו כולנו לשם. היו לנו חיים נפלאים – חברה מגובשת וטיולים. כעבור כמה שנים התגעגענו לחזור ארצה. גרנו בראשון לציון, ומאוד נהנינו. הייתה לנו דירה יפה, לילדים הייתה פינת חי על הגג, פיתחנו גינה יפה. אהבתי לבשל ולארח. היה לנו בית פתוח ותמיד היו אורחים רבים. עבדתי בראשון כסייעת בגן ילדים, ולאחר כמה שנים הקמנו מתפרה. הילדים היו מאושרים בראשון, וכולם הצטיינו בלימודים. באחד הימים בעלי, נתן, שהיה רק בן שבעים וחמש, נפל והפך לנכה, אך תמיד נשאר ראש המשפחה, עד שנפטר. כשנפטר המשכתי בכל פעולותיי עד מגפת הקורונה". מתי עברת לכאן? "הילדים נישאו והקימו משפחות, והחלטנו שאעבור לדיור מוגן". ופה את מרוצה? "מאוד. הולכת לחוגים והרצאות במועדון, התעמלות וקבלות שבת. בחגים ובשבתות הילדים באים או שאני הולכת אליהם. אני מאוד מרוצה". Cleah1@walla.com

5

04/2026 - 346 רעננה