כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - אוגוסט 2018 - גיליון 254

סיפורה של מעברת כפר נחמן מעברה יתומה

אורה צרויה מאת: 

"אכזבות, מרירות, הפגנות, ניתוק חברתי וכלכלי היו מנת חלקם של העולים החדשים שבאו להקים את ביתם החדש סמוך לרעננה במקום הנקרא כפר נחמן. הם ציפו לארץ זבת חלב ודבש, אך תחת זאת הם הובלו לצריפונים צרים שלתוכם הוכנסו שמונה עד עשר נפשות בחדר. כך התנפצו אל סלע המציאות התקוות הוורודות שלהם בארץ". כך כתב אילן זומר, , יום חיסולה של 1964 ביוני 17- עיתונאי בעיתון "הבוקר" ב מעברת כפר-נחמן. למה מעברה? קרוב למיליון עולים הגיעו למדינת-ישראל בעשור הראשון להיווסדה, מספר הגדול בהרבה ממספר התושבים הוותיקים שגרו באותן שנים בארץ. הדבר אילץ את הממסד למצוא פיתרון זמני במהירות האפשרית. היה זה לוי אשכול, הסוכנות היהודית גזבר ומנהל מחלקת ההתיישבות של  דאז, שהגה את רעיון המעברות. בניגוד למחנות עולים ששימשו עד אז את העולים, הכוונה הייתה שהמעברות יוקמו בסמוך או בתוך מקומות יישוב כדי שהעולים יוכלו מעברות הוקמו, ואף 130 לצאת ולעבוד לפרנסתם. כמעט שבתחילת הדרך אכלסו אותן עולים מאירופה, מאסיה ומצפון אפריקה, מהר מאוד עמד בהן אחוז העולים מצפון  .80% אפריקה על לא הלכתי עם הגיבנת של המעברה

שנים, יש לנו ארבעה ילדים מוצלחים, בעלי, 62 היינו נשואים ז"ל, עבד כטייח ואני בריפוי בעיסוק". פיתרון המעברה מקובע בתודעה הציורית ככישלון גדול. הצריפונים, האוהלים, הפחונים היו דלים ביותר וגרמו לתסכול 1951 ולתחושות קיפוח שלא חלפו עד עצם היום הזה. בשנת עולים. מועצת 3000- הוקמה מעברה בכפר נחמן ושוכנו בה כ חוף השרון ומועצת רעננה סירבו שתיהן לקבל על עצמן את הטיפול בתושבי המעברה. מועצת רעננה נימקה את סירובה בנימוק הפורמלי שמעברת כפר נחמן אינה כלולה בשטח המוניציפאלי שלה. תושבי המעברה נותרו יתומים, ללא אם ואב, וכאן החלו צרותיהם. "נאלצנו לכתת רגלינו עד נתניה כדי לקבל שירותים שונים כי מועצת רעננה סירבה לטפל בנו", "אם יולדת כרעה ללדת בשעות הלילה, לא היה כל סיכוי להביאה לבית יולדות, וחברותיה נאלצו לילדה באותו חדר בצריף שבו התגוררה לעיני כל שוכני החדר". אלה הם רק שניים מהציטוטים שאסף זומר בזמנו. אבל היו גם קולות אחרים, במיוחד למי שהיו אז ילדים. החיים במעברות זכורים להם כחוויה טובה.

שהגיעה פנינה (פימה) גולן מספרד היישר למעברה וחיה שם ארבע שנים, היא גם ,1956 דוגמה כזאת: "בשנת בהיותי בת שלוש, הגעתי למעברה עם משפחתי - אבא, אימא וחמישה אחים. חמישה נוספים נולדו בהמשך. הייתה לי ילדות מדהימה שם. בבית- הספר היו לי מורים נהדרים. במיוחד זכורים לי המורה אביבה והמורה סברי שלקחו אותנו לטיולים. זכור לי עד

הגיעה טינה (לוי) אהרון מבוקרשט שברומניה כשהייתה 1951 בשנת , לאחר שסיימה 17 בת ברומניה את לימודיה בבית-ספר חקלאי. אביה נהרג במלחמה ואילו היא עלתה עם אימה, אחיה וסבתה ששרדו את השואה. "תחילה גרנו באוהלים ולאחר מספר חודשים עברנו לצריף. ליד הצריף היו שני צריפונים,

פנינה (פימה) גולן

היום הטיול לשדה התעופה. פעם בשבוע היו מביאים לנו סרט לבית התרבות. ישבנו בחוץ ואת הסרט הקרינו על בד שתלו על אחד הקירות של בית התרבות. לא התלוננו, דבר לא הפריע לנו, קיבלנו את הכול בענווה ובצניעות. היינו מאושרים, לא דרשנו יותר מדי, היה במעברה מרכז מסחרי קטן, שכלל מכולת, חנות ירקות וחנות סדקית.

טינה (לוי) אהרון

אחד שימש לשירותים ואחד למטבח. הייתי צריכה לעזור לאימא בפרנסת המשפחה. עבדתי בפרדסים. את האוכל הייתי קונה במכולת בדרכי הביתה מהעבודה, על אף הקשיים לא התלוננו והסתפקנו במה שיש, לא הלכתי עם 'הגיבנת' של המעברה. לא משכתי הרגשה של קיפוח. זה מה שהיה אז. את בעלי הכרתי במעברה, התחתנו אחרי שעזבנו את המעברה.

4

08/2018 - 254 רעננה