כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ספטמבר 2021 - גיליון 291

הולכיםמכות. בין תושבי רעננה וח'ירבתעזון היו יחסי ידידות. הערבים מכרו לאנשי המושבה ירקות, פירות, עיזים ופרות. זכור לי מקרה בו אישה יקית מרעננה בחרה עז והתמקחה עם המוכר על המחיר. בלהט הוויכוח העז זזה ואת מקומה תפס תיש. האישה שלא הבינה הרבה בעיזים רצתה לבדוק את תנובת החלב והחלה לחלוב את התיש. תיש זה רקתיש וכצפוי הואסירב לספק חלב למרותמחאות האישה. קשה גם לשכוח את השומר שצעד בפרדס ונפלה לו אשכולית על הראש. הוא היה בטוח שזו מתקפה של פורעים, נשכב על האדמה וצעק בקול דרמטי: "טוב למות בעד ארצנו". לקראת הקמת המדינה התנהלו מבצעי העפלה בלתי לגאלית. אניותמעפיליםהיו קרבותמדי פעם לחוף אפולוניה (ליד מסגד סידנא עלי) כדי לפרוק מעפילים. אנשי הגנה פלמ"ח מהסביבה היו מגיעים כדי לקלוט את המעפילים שצעדו במים אל החוף. מהחוף היו לוקחים אותם במסע רגלי לילי לישובים בסביבה, ביניהם רעננה, כדי לעבור את הלילה הראשון בבתי התושבים. למחרת היו מפזרים את המעפילים לקיבוצים ברחבי הארץ לקליטה ראשונית. הייתי מעורב בשלושה אירועים כאלה. המסלול שלי בהגנה התקדם מנער מגויס למ"כ, לאחר מכן נתמניתי מג"ד 1946- מ"מ בפלוגת רעננה, משם למ"פ וב גדנ"ע השרון". השניםהמעצבותביותרשלחיי. היהלנו צריףבן ארבעהחדרים ברחוב אחוזה, לפני שעברנו לעקיבא. שלושה מהם השכרנו , קיבלתי פתק בו 13 וברביעי גרנו. יום אחד, הייתי אז בת נאמר שעליי להתייצב ביום מסוים, בשעת לילה, בצריף בחצר בית הספר. נכנסתי לצריף החשוך בלב הולם. ליד שולחן, עליו דלקה עששית, ישבו שני אנשים אותם לא יכולתי לזהות. הם שאלו אותי שאלות שונות ואז הודיעו לי שאני מגויסת להגנה. לאחר מכן הקריאו לי אתשבועתההגנה והשביעו אותי כשידיי מונחות על ספר תנ"ך ואקדח. התגייסתי בהתרגשות גדולה. אני מאמינה שהמורה יהודית עמדה מאחורי הגיוס שלי. היא התגוררה בביתנו בשכירות, הקימה תזמורת מפוחיות בה ניגנתי, הקימה את הגדנ"ע ברעננה ונפשי נקשרה בנפשה. את גיוסי להגנה שמרתי בסוד מהוריי. אלא שהוריי היו בהגנה בלי שידעתי והם כמובן ידעו שגויסתי. הם גם הסתירו ממני את קיומם של שני סליקים בבית. הצטרפתי לקבוצת נערות והתחלנו להתאמן. האימונים כללו תרגילי סדר, פירוק והרכבה של אקדח באור ובחושך, עזרה ראשונה ואיתות מורס. במהלך אימון הנשק, אחת מאיתנו הייתה קשובה למה שקורה בחוץ. אם הייתה מזהה שמתקרבים בריטים, האקדח היה מוטס לסליק וההתכנסות שלנו הייתה הופכת לשיעור זמרה. למרות ההיכרות שלנו עם נשק, לא ירינו אפילו כדור אחד, לא באימונים ולא בפעילות מבצעית. תפקידנו העיקרי היה להעביר למבוגרים פתקי חניה שמיר . בעברה 1927 נולדה בשנת חֶניה שמיר הייתה מורה, מנהלת בית ספר מגד, מקימת ומנהלת ארכיון רעננה וכיום היא בוועד המנהל של עמותת גמלאי רעננה. היא מספרת: של המאה הקודמת היו 40- "שנות ה

הודעות לגבי תורנויות השמירה שלהם. הדבר המיוחד לרעננה בתקופת המנדט הוא שכמעט לא קרה כאן כלום".

, ארכיון מהלך, היהבעברמורה יקי ויין דרך במשרה מלאה והיום בהתנדבות. ברעננה. אביו, דב 1946- הוא נולד ב ויין, היה קצין גיוס בהגנה. יקי משתף על פי סיפורים ששמע במשפחה וממקורות אחרים: "טרם החתונה גרו הוריי בתל-אביב. אבא קבע פגישה במועד מסוים עם

יקי ויין

חברה, אבל ביקש לבטל את הפגישה בלי להסביר למה. החברה אמרה: 'איזה מזל, גם אני לא יכולה לבוא באותו מועד'. שניהם הגיעו ללא תיאום לבית ספר גורדון בתל אביב. אבא ישב שם כמגייס והחברה הגיעה עם חברה שלה. כך הבינו כולם שהם בהגנה. החברה של החברה הייתה אימי לעתיד. אבא בנה בית בשכונת ציפמן והמשפחה עברה לשם. ברעננה הוריי הקימו את תא ההגנה המקומי. שמו, שגר ישראל ירדני היה במושבה איש לח"י מיוחד, ליד בית הקברות הישן. האיש הקים בבית הקברות סליק לאנשים ונשק בתוך קבר מדומה שהיה מכוסה בלוח שיש, כביכול מצבה אמיתית. הוא נהג להתחזות לתימהוני, היה נעמד ליד חיילים בריטיים שהסתובבו במושבה, מתחיל לזמר ומקשיב לשיחותיהם כדי להשיג מודיעין. 1943- "הכלניות" – הצנחנים הבריטיים, הגיעו לרעננה ב ואימצו לעצמם את בית הקפה פֶניקֶל (ליד יד לבנים של היום). הם נהגו לשבת שם עם שוטרים בריטיים ועם גפירים. אנשי 'הגנה' היו משקים את הבריטים ולאחר כמה כוסיות קוניאק מפנקות היו משכנעים חייל או שוטר פה ושם למכור את נשקם תמורת תשלום סמלי. לפעמים גם גנבו מהם. (הקיםאתהכלבו לחשמלבאחוזהפינתבורוכוב ישראלבלוך שהיום מנוהל על ידי בנו) היה בהגנה ועבד כטכנאי בדואר הבריטי. זה איפשר לו "להזיז" חלקים ורכיבים אלקטרוניים מהדואר לשימוש ההגנה. הוא בנה ארבעה טלפונים ואלה הוצבו בחלק מעמדות השמירה לפי הצורך. מהטלפונים הללו נפרשו כל לילה חוטים למרכז בבית העם כדי לקיים קשר עם העמדות. בבוקר היו מקפלים את החוטים. סיפור הטלפונים התגלגל ויום אחד הגיע לרעננה אליהו גולומב, מפקד ההגנה. הוא ביקש מבלוך להרכיב אחד עשר טלפונים כאלה. את הרכיבים סיפקה ההגנה. בלוך הרכיב והטלפונים נשלחו לאחד עשר היישובים בנגב שעלו לקרקע בלילה אחד כדי לקבע את הנגב בגבולות מדינת ישראל. לאחר קום המדינה פסק ארגון ההגנה מלהתקיים כמחתרת לוחמת, אך המשיך להתקיים כארגון עזר לביטחון ולהנצחת ההגנה. הארגון המשיך לגבות דמי חבר לפעילויות השונות ובין היתר אסף ברעננה כסף להקמת גלעד זיכרון שממוקם ברחבת בית הנוער באחוזה ודחף להקמת בית יד לבנים. כן נחנך בבית העלמין בקלאוזנר קיר זיכרון לחברי ההגנה.

rtalmudi@gmail.com

11

09/2021 - 291 רעננה

Made with FlippingBook - Online Brochure Maker