כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה יולי 2023 - גיליון 313

החלילן מרעננה

היא פתחה איתו בשיחה, שמעה שקורים לו מרסל, ואז עלה בדעתה הרעיון לשדך בינינו. התחלנו לנגן ביחד, כי לבד התביישתי, וזה הצליח כי מבחינת המוסיקה ניגון בחליל עם ליווי תופים התאים לנו. כשנפגשנו לראשונה חשבתי שנעשה איזו חזרה אבל הוא אמר שהוא יתאים את עצמו למה שאני אנגן וכך היה. מרסל גר קרוב לנחלת בנימין בדירה שכורה. הוא היה איש עני וחי ממעט עבודה שקיבל פעם בשבוע בארגון ציוד ליריד שם. הוריו עלו ממרוקו והוא גדל בבאר שבע ובקיבוצים בסביבה. כל ההכנסות הלכו כמובן אליו. נפטר מסרטן. בתקופת 2022 כך המשכנו עד שחלה ובסוף מחלתו ניגנתי לבדי. רק בזכות מרסל קיבלתי את האומץ לנגן ברחוב ולהגשים את החלום שלי".

עוזי מנור מאת: 

שום דבר בתולדות חייו של יורם גור זאב אינו מרמז על עיסוקו הנוכחי, וכך גם לגבי אשתו שנה. היא 40 דנה, שניהם תושבי רעננה כבר

הייתה מורה למתמטיקה בחטיבת "אלון" בעיר, ואילו הוא מהנדס מכונות, איש חיל האוויר, טייס מטוסים קלים ומנהל בתעשייה האווירית. בשנים האחרונות, מאז יצאו השניים לפנסיה, היא בונה בובות בהשראת קרובי משפחה שנספו בשואה, ואילו הוא מחלל. מחלל בחליל, אך לא באולמות קונצרטים אלא ברחבות ציבוריות, ובעיקר בתחנת הרכבת בהרצליה.

עם החליל בנחלת בנימין

ואיך המשכת משם? "בתקופת הנגינה המשותפת רכשתי ביטחון והחלטתי להמשיך להופיע לבדי. חיפשתי מקום קרוב יותר לרעננה ומצאתי כזה בתחנת הרכבת בהרצליה. לעתים, בשבתות, אני מנגן גם ברחבה של מוזיאון תל אביב. למקומות אלה אני מביא אתי את הציוד הדרוש – רמקול, מיקרופון, פלייבק וכמובן את החליל". איך תגובות האנשים? "כשאני מופיע אני שם שלט שהתמורה מיועדת לארגון "יד שרה", ואני חושב שזה מעודד יותר אנשים לתרום. כשחשבתי למי לתרום את הכספים בחרתי דווקא ב"יד שרה" כי כשמרסל היה חולה הוא נעזר בשירותיהם הטובים וכך גם אימי כשהייתה חולה. תגובות האנשים שונות כמובן. ישנם שעוברים מבלי לשים לב. ישנם כאלה שעומדים קצרות, שואלים ומתעניינים. ישנם כאלה שזה משמח אותם. שמתי לב, כשניגנתי בנחלת בנימין, לתופעה מעניינת: אנשים קשי יום שסחבו סלים עמוסים עצרו, פשפשו בתיקיהם ושמו מספר מטבעות. דווקא אנשים שנראים מבוססים יותר תורמים מעט מאוד. אנשים דתיים שעוברים ורואים את השלט, תורמים יותר, ואז הפדיון היומי גבוה מהרגיל. ברחבת המוזיאון בתל אביב הורים המבקרים עם ילדיהם שולחים את הילדים לשים את הכסף. אין לי פדיון יומי קבוע, אבל הוא עומד על ממוצע של ."₪ 500-300 לדנה וליורם שלושה ילדים. בת ארכיטקטית הגרה בתל

הבובות של דנה

הכיצד? "התחלתי לנגן בחליל באופן עצמאי בערך בגיל עשרים. במהלך השנים למדתי אצל מורים שונים באופן לא רציף. אני אוהב את הכלי אבל רק לאחר יציאתי לפנסיה קניתי חליל חדש והתחלתי ללמוד לנגן ברצינות. במהלך השנים הטעם המוסיקלי שלי נדד בין אזורים שונים. זה התחיל עם מוזיקה קלאסית עם חליל בארוק בעיקר, המשיך לשירים ישראלים, למוזיקה עממית מדרום אמריקה ומאירלנד וגם קטעי ג'אז פה ושם. כך צברתי רפרטואר קטעים שאותם אני מנגן ברחוב באופן עצמאי". 100-80 של כ אבל למה ברחוב? "במהלך ביקורים במדינות רבות נחשפתי לאומנים מתחומים שונים המופיעים ברחוב כמו למשל קוסמים, זמרים וגם נגנים על כלי נגינה שונים, כולל חלילנים. הדבר מצא חן בעיניי. לפני כשלוש שנים, בשיטוט בנחלת בנימין בתל אביב, שמעה דנה אשתי מתופף על תופי קונגה גדולים.

6

07/2023 - 313 רעננה

Made with FlippingBook Online newsletter creator