כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה יולי 2025 - גיליון 337

לקרוא את לוליטה בטהרן מלכה מהולל מאת: 

שחקנים: גולשיפטה פרהאני, זאר אמיר, וגם ריטה בתפקיד אימה של נפיסי. "באתי לעשות סרט על איראן, ויצא לי סרט על ישראל", אמר ערן ריקליס, במאי הסרט, בריאיון למאקו, וזו באמת התחושה הלא נוחה שאופפת את הצופה לאורך הצפייה בסרט. במיוחד שורה התחושה הזאת לאחר התקיפה באיראן והחשיפה המחודשת לשלטון האייתולות שהפך את איראן ממדינה דמוקרטית וליברלית ולמדינת דת. , במהלכה מבינים עשרות 1980 הסרט עצמו נפתח בהפגנה באוניברסיטת טהרן בסביבות סטודנטיות וסטודנטים איראנים חילוניים שהמהפכה בחסות האייתוללה חומייני מתהפכת עליהם ולא רק שלא יקבלו את החופש שקיוו לו, אלא להיפך. הם יוצאים להפגין. הם נתקלים בתגובה אלימה קשה של בריוני המשטר אשר עוצרים באלימות כל מי שמעז להרים את הראש. במרכז הסרט, המבוסס על סיפור אמיתי, עומדת פרופסור לספרות פמיניסטית ואמיצה בשם אזאר נפיסי אשר מכנסת בסלון , שבע מתלמידותיה כדי לקרוא קלאסיקות מערביות אסורות. 80 ביתה, בימים שלאחר המהפיכה האסלאמית באיראן בשנות ה מדובר בין השאר ביצירות כמו גטסבי הגדול, גאווה ודעה קדומה, דייזי מילר, וכן, גם לוליטה. בחוץ משתלטים קנאים דתיים על האוניברסיטאות, על חופש הדיבור ועל חופש בפרט בכלל, אבל בתוך הסלון, מסירות הנשים את החיג'אב ומפליגות יחד עם גיבורי וגיבורות הספרים למחוזות ולחלומות של חופש, תקוות, ציפיות ואכזבות, במטרה להתנגד לדיכוי הקשה של חירות הפרט. הסיפורים האישיים מתערבבים עם סיפורי הדמויות ואי אפשר שלא לנוע בחוסר נוחות בכיסא למראה הדימיון המדהים למה שקורה במקומותנו, דווקא בשל הדימיון בין שתי המדינות בימים שלפני המהפיכה. הסרט צולם ברומא ש"משחקת" את טהרן באופן שאיש לא יחשוד בה שהיא לא. ריקליס יצר קשר עם נפיסי המתגוררת בוושינגטון וקיל ממנה את הזכויות לסרט. השחקנית הראשית, גולשיפתה פארהאני, שחקנית איראנית גולה שחיה בצרפת. מרבית השחקנים דוברי הפרסית היו שחקנים איראנים גולים. הסרט בוחן, דרך הסיפור של נאפיסי, את מחיר המאבק לחופש מול הדיכוי הפוליטי והדתי, והוא נוגע בדילמות קשות של המחיר שהפרט מוכן לשלם, הפעולות שיש לנקוט אל מול ההכרה בחומרת המצב, ההקצנה והגבלת החירויות העלולים להתרחש, וחלקם כבר התרחשו, כבר במקומות אחרים בעולם. האם בכלל ללמוד משהו ממה שארע שם לגבי עצמנו?

סרט

ריקליס עצמו סיכם: "התהליכים שקורים בישראל - בדיוק כמו באיראן במהפכה האיסלאמית". מעניין שהסרט זכה לתגובות חיוביות בעולם בכלל אבל בפרט בקרב קהילות איראניות בעולם.

malcamehulal@gmail.com

אליסון ריצ׳מן ושונה ג׳ אדוארדס מלקטות החוטים / יהודית הלפר מאת: 

מלחמת האזרחים בארצות הברית: תושבי הצפון המתנגדים לעבדות השולטת 1863 מרץ בדרום המדינה נלחמים בתושבי הדרום שרכשו עבדים בכסף מלא. סטלה, תושבת ניו אורלינס שבדרום מתגוררת בביתו של פריי, בית קריאולי טיפוסי, ומשמשת לו כשפחה. היא נפרדת מאהובה ויליאם, עבד אף הוא, העומד להצטרף לצבא האיחוד של הצפון. בכך יודעים השניים שהם תורמים את חלקם לחיסול העבדות בארצם. ויליאם יוצא למסע ארוך ומסוכן ואוחז בידו כקמע ממחטה הרקומה שהכינה עבורו סטלה. השניים הכירו באירוע "השוק" שארגן . לוויליאם היה כישרון מוזיקלי שנוצל על ידי אדונו 18 פריי, בו הוצגה למכירה סטלה הנאה בת ה פריי. כשהגיע ויליאם למחנה הגיוס, נתקל בו אחד המגייסים, ג'ייקוב קלינג, מוזיקאי יהודי מניו יורק שניגן בקורנית ובחצוצרה, והציע למפקדו להשתמש בכישרונו של ויליאם. עד מהרה כולם

ספר

נשבים בקסמה של המוזיקה שבוקעת מחלילו. במשך השירות נעשים שני המוזיקאים, ג'ייקוב הלבן וויליאם השחור, חברים בלב ונפש, ומלבד המוסיקה משותפת לשניהם העובדה שהשאירו אהובות מאחור. סטלה ולילי דואגות לאהוביהן ולילי, אשתו של ג'ייקוב אף יוצאת למסע מפרך ומסוכן בדרום כדי למצוא את בעלה. עלילת הספר נעה בין סיפורי שתי הנשים ששתיהן אומניות של ממש בתפירת שמיכות טלאים, ומכאן גם שם הספר. האם ויליאם וג'ייקוב ישרדו את המלחמה? האם תיפגשנה שתי הנשים? האם החוטים המשמשים לתפירת הטלאים יחברו גם בין הדמויות? המתח הולך וגובר, עד הסוף המפתיע והמרגש. שתי הסופרות, ריצ'מן הלבנה ואדוארדס השחורה, חברו יחד לכתיבת הספר, כשסיפורן מבוסס על השורשים המשפחתיים של כל אחת מהן. ספריה הקודמים של ריצ'מן, ביניהם: אהבה אבודה וגן המכתבים (עליהם המלצנו בעבר), היו לרבי מכר. אדוארדס, היא עורכת דין המתמחה בהגנה על זכויות מיעוטים, Yehudit_helfer@walla.co.il וזהו ספרה הראשון.

13

07/2025 - 337 רעננה

Bring them Home now