זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

מלכיאור בתיה (בנטה) בת טוביה (תאודור) וגולדה (אולגה) שפירא ילידת קופנהגן, דנמרק נולדתי בתקופת המלחמה, בשנת 2491, בקופנהגן שבדנמרק. אבי היה חייט ואמי עקרת בית. כאשר החלו בפעולות מעצר היהודים בסוף ספטמבר 3491, הסתתרנו, הוריי, אחיותיי ליאה וברגיט ואני אצל ידידים לא יהודיים, ולאחר מכן ברחנו עם מרבית יהודי דנמרק לשבדיה. אנשי המחתרת עזרו לנו לחצות את הים בספינות דייג. התקבלנו בשבדיה בברכת “ברוכים הבאים לשבדיה".

בתחילה התגוררנו במחנה פליטים במלון חורף, אך לאחר זמן קצר החל אבי לעבוד בבית חרושת גדול לבגדים בעיר בורוס. מורה של אחותי גרה בבית גדול והיא הציעה למשפחתי לגור בביתה, אימא שלי שימשה כסוכנת הבית. נשארתי בקשרי ידידות עם בני המשפחה השבדית ועם כמה מחבריו לעבודה של אבי. לאחר המלחמה חזרנו לדנמרק. התקבלנו בפרחים ובשוקולד. חברים לא יהודים של אבי עזרו לו להקים את העסק שלו מחדש. אמנם לא איבדתי במלחמה איש ממשפחתי, אך סבי, יעקב וורנברון, היה בין 005 יהודי דנמרק שתפסו הגרמנים ושנשלחו לטרזינשטט. חמישים יהודים נפטרו שם, אולם סבי היה בין הניצולים ב"אוטובוסים הלבנים" ששלחו הדנים והשבדים להצלתם לקראת סוף המלחמה. למרבה הצער, סבא נפטר מתשישות זמן קצר לאחר ששוחרר. בקופנהגן למדתי בבית ספר יהודי וגם בבית ספר לא יהודי והלכתי ל"בני עקיבא". בשנת 1691 נישאתי לפינחס מלכיאור ואחר כך עלינו ארצה.

במקצועי אני שרטטת, ובנוסף מזכירה בכירה ובעלת חברה לתרגום.

לפינחס ולי ארבעה ילדים: נאוה, איתי, מרדכי-ידידיה וחדוה. יש לנו 61 נכדים.

17