זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

רוטשילד מרים בת משה אלכסנדר ודבורה רובין ילידת צ'נסטוחובה, פולין

נולדתי בשנת 2491 בגטו צ'נסטוחובה, פולין. אבי היה מומחה לעיבוד עץ וניהל מנסרת עצים. משפחות הוריי היו משפחות דתיות ציוניות. במהלך המלחמה נלקח אבי לעבודות כפייה במפעל נשק “האסג פלצרי", שם עבד עד השחרור ב-5491.1.61. אני נשארתי עם אמי בגטו. כאשר הייתי בת 01 חודשים הועברתי בעזרת מכרים פולנים לבית יתומים שפעל בחסות מנזר.

במאי 3491 חוסל הגטו, אז נרצחה אמי ברחוב. בסוף שנת 4491 הגיעה לבית היתומים משפחה פולנית ואימצה אותי לבת. עברנו להתגורר באלבלונג שבצפון פולין. עם השחרור, בינואר 5491, בא אבי להוציא אותי מבית היתומים. הוא קיבל שם פרטים שגויים על המשפחה המאמצת ועל כתובתה. אבי נישא מחדש ועבר למחנה עקורים במינכן שבגרמניה. חברים פולנים ויהודים בצ'נסטוחובה המשיכו בחיפושיהם אחריי. יום אחד, בחודש ינואר 7491, התבשר אבא שיש תקווה למצוא את בתו. הוא הצליח לקבל ויזת מעבר לפולין. אשתו הייתה בהריון והוא יצא למסע חיפושים בפולין. חצי שנה הוא נדד בין רשויות שונות על מנת לקבל את המידע היכן אני נמצאת. הוא נסע לאלבלונג, הוא הגיע למשפחתי המאמצת בעזרת יהודי ששימש מפקד המשמר הימי הפולני בים הבלטי. יצרתי מיד קשר עם אבא. התקיים משא ומתן לתנאים בהם הוריי המאמצים ישחררו אותי. הם דרשו חצי מיליון זלוטי דמי פדיון והסכמה שלי ללכת עם אבי. למרבה הפלא התלהבתי לנסוע לטייל ברכבת. נסענו דרומה למשפחתי בפולין, שם ניסה אבא לקבל ויזה עבורי כדי להעביר אותי מפולין לגרמניה. מאמציו לא עלו יפה, וביוני 7491 הוא התקשר ל"מבריחי גבולות". אחרי שני לילות של בריחה משומרים ומכלבים הגענו למחנה העקורים. המחנה התנהל בחסות הצבא האמריקאי והג'וינט, אלה דאגו לכל צרכי התושבים במחנה. באפריל 9491 יצאנו למרסי בדרך לישראל. במרסי נאלצנו להמתין כשבועיים לאוניית המעפילים “עצמאות". לאחר הפלגה בת שבוע הגענו למחנה עולים בחיפה ומשם עברנו לבית דודתי, אחות של אבא. בתוך זמן קצר רכשנו דירת חדר וחצי בבית דו משפחתי בשיכון עולים בפרבר בתל אביב. החיים נכנסו לשגרה. עם סיום לימודיי בסמינר למורים, בשנת 2691, נישאתי למיכאל רוטשילד.

הייתי מורה למתמטיקה בחטיבת ביניים ובבית ברל במרכז למתימטיקה. היום אני גמלאית.

למיכאל ולי שני ילדים: יצחק ודבורה ו-6 נכדים.

189