זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

צדיקוב אברהם ז"ל בן זבולון ומינה יליד קובנה, ליטא

אברהם נולד בשנת 9191 בליטא למשפחה דתית, אחד מחמישה ילדים. האם עבדה באטליז של משפחתה, משפחת טייטלבוים, והאב היה חייט. מיד עם כניסת הגרמנים לקובנה ביוני 1491, נרצחו גיסו וגיסתו. כשהוקם גטו סלובודקה, התגוררה המשפחה בביתה שבתחומי הגטו. אברהם ולייב (לייבקע) אחיו נלקחו לעבוד בשדה התעופה של הגרמנים.

לאחר כמה חדשים נקראו אנשי הגטו למגרש הגדול והחלה אקציה. האנשים נלקחו להרים, לפורט השביעי, שם הרגו את כולם. באקציה זו נרצחו הוריו, אחיו אנוך, אחותו שיינה ההרה עם בנה בן ה-5 והאחות הצעירה ינטה. אברהם ולייבקע שנותרו יחידים ממשפחתם, הועברו לגטו. בשנת 3491 נלקחו אברהם ולייבקע ל"שאנץ", מחנה עבודה קטן בפרברי קובנה ומשם הועברו לגרמניה, קודם למחנה הריכוז שטטהוף ואחר כך למחנה קאופרינג 1 מחנה לווין של דכאו. האחים עבדו שם בבניית בונקרים לייצור תחמושת. לאחר זמן מה הועברו לדכאו וניצלו בנס כשהכוחות האמריקנים הפציצו את הרכבת. אברהם, אסיר מספר 7200818, ולייבקע מצאו עצמם בלאגר 1, בתנאים תת אנושיים, רעב, מכות ועבודה קשה. אברהם נהג לספר שדווקא אז התחזק כוח הרצון להישאר בחיים - לשרוד. עשרה חודשים לאחר הגעתם לדכאו הוצאו האסירים ל"צעדת המוות". לילה אחד הורידו אותם הגרמנים בדחיפות אל תוך בורות. נשמעו צרחות וצעקות וכבר היו בטוחים שסופם קרב. בבוקר נלקחו בחזרה ליער וֶרְכִּירְכֶן. רבים קפאו למוות. בבוקר 92 באפריל 5491 גילו שהגרמנים ברחו. חיילים אמריקנים מהארמיה השמינית הודיעו להם שהם משוחררים. דרכם של שני האחים, שלאורך כל המלחמה הנוראה שמרו זה על זה, נפרדה דווקא בשלב ההוא. החיילים האמריקנים, שביקשו להיטיב עם ניצולי המחנות שפגשו, הרעיפו עליהם דברי מזון מכל הבא ליד והאסירים המשוחררים לא יכלו לעצור בעד עצמם. אברהם לקה בטיפוס הבטן והועבר מחוסר הכרה לבית החולים בסנט אוטיליאן שליד העיירה לנדסברג, שם מצא אותו לייבקע. האשפוז ארך שנה שלמה. לאחר ששוחרר מבית החולים, עברו האחים למחנה העקורים בלנדסברג, ואברהם עבד כמדריך נגרות לנוער, מקצוע אותו למד לפני המלחמה. האחים הקימו קבוצת כדורגל בשם “האחים צדיקוב" ובשעות הפנאי ניהלו תחרויות נגד הגרמנים המקומיים. עוד בבית החולים הכירו אברהם ולייבקע את מי שהיו לנשותיהם. אברהם הכיר את שושנה לבית שווער, ילידת פולין, שסעדה את אחותה סבינה, ולייבקע הכיר את טייבקע לבית רימר, שכנתה לחדר של סבינה. שושנה ואברהם נישאו במחנה העקורים בפלדפינק באפריל 7491 וכחודשיים מאוחר יותר יצאו החמישה לדרך לארץ ישראל בעליה ב'. הם חצו ברגל את הרי האלפים לאיטליה ולאחר המתנה של חצי שנה, עלו בעלייה בלתי לגאלית באוניית המעפילים “האומות המאוחדות". הם הגיעו לחוף נהריה ב-1 בינואר 8491. ביתם הראשון היה באוהל בבית העולים ברעננה, עיר בה קבעו את ביתם. אברהם היה אחד מבעליה של “נגרית השרון" ברעננה, שבה עבד עד יציאתו לגמלאות. לאברהם ז"ל ולשושנה נולדו שני ילדים: יעקב ונאוה, וחמישה נכדים. אברהם נפטר בשנת 1002.

58