זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

שביט בנימין בן מישקה ואסתר שיפוש יליד בודפשט, הונגריה

נולדתי בשם גזה שיפוש בשנת 0391 בבודפשט, הונגריה. אבי היה סוכן מכירות של מפעל שוקולד ואמי הייתה עקרת בית. למדתי ארבע שנים בבית הספר עממי הונגרי ואחר כך עברתי לגימנסיה על שם קולישי, שם למדו הילדים היהודים בכיתה נפרדת. המורים הפגינו יחס אנטישמי כלפי כיתת היהודים, למרות זאת הצטיינתי בספורט והייתי חבר בתנועת הצופים.

בשנת 4491 נכנסו הגרמנים לבודפשט. אולצנו לענוד את הטלאי הצהוב. בתי היהודים סומנו, כך גם ביתנו. אבי מצא עבודה בבית חולים יהודי. המקום הפך לבית חולים לחיילי אס-אס, בשל כך הוענקה לאבא תעודה שאפשרה לו לחזור בלילה בחשמלית בעוד אנו נתונים בעוצר. באוקטובר 4491, לאחר שאנשי “צלב החץ” עלו לשלטון, הוחל בגירוש יהודים לאושוויץ. למזלנו, אפשרו הגרמנים למשפחות העובדים בבית החולים להתגורר ולאכול במקום. אני הצטרפתי לאבא בעבודות ניקיון. בדצמבר 4491 פינו הגרמנים את בית החולים מפחד הרוסים. כל היהודים שעבדו בבית החולים נלקחו לכיכר טלקי-טר. הגברים הופרדו מהנשים. מכיוון שטרם מלאו לי 61 הופרדתי מהוריי ונותרתי בבניין עם קבוצת הילדים. אבי נשלח לאושוויץ. בעודו ברכבת הספיק לכתוב לי מכתב רווי דמעות שהגיע לידיי בגטו. אבי מצא את מותו באושוויץ. אמי נלקחה לעבודה במפעל לייצור חלקי מטוסים. היא חלתה בטיפוס ונפטרה. אני הועברתי עם שאר הילדים לגטו בודפשט. נותרתי לבד, ללא קרובים. אנשים טובים נתנו לי מידי פעם פרוסת לחם. לבסוף החלטתי לברוח מהגטו. הסתתרתי בעגלה שהובילה גוויות, כך הצלחתי לחמוק להגיע לבית דודתי שהייתה נשואה לגוי. הם הסתירו אותי במקלט נטוש. כאשר הגיעו למקום אנשי “צלב החץ” הסתתרתי בתוך בית שימוש נייד. בינואר 5491 שוחררנו בידי הרוסים. לאחר המלחמה שהיתי כחודשיים בבית ילדים ברחוב דליבב ובהמשך יצאתי להכשרה לקראת עלייה ארצה. ב-6491 עברתי לחווה חקלאית בכפר נירברני. עבדנו בכרמים, זרענו חיטה וגידלנו ירקות. הייתי מדריך בתנועת הנוער גורדוניה עד אשר השלטונות אסרו על פעילות ציונית. הצטרפתי לפעולות מחתרתיות להברחת יהודים אל מחוץ להונגריה וכן עסקתי באיסוף כסף למימון פעולות אלו. העברתי קבוצות קטנות של יהודים לצ'כוסלובקיה ומשם לאוסטריה. לבסוף נודע לי כי שמי מופיע ברשימת המבוקשים במשטרה ונאלצתי גם אני לברוח לווינה. נשארתי באוסטריה ועסקתי בחילוץ יהודים עד 0591, אז עברתי לזלצבורג ולאיטליה משם הפלגתי לארץ. הגעתי לקיבוץ כפר החורש. עבדתי בפלחה, הייתי מרכז הקניות והקמתי את ה”ספקייה” והייתי גזבר המשק. למדתי את הנושא והייתי גזבר הנוער העובד והלומד. הייתי איש השיווק הארצי של “פרי העמק”. בשנת 6791 עזבתי את הקיבוץ עם אשתי לאה, ילידת צ'כוסלובקיה, וילדיי: נירה, מיכאל ואורן. עברנו לרשפון שם שימשתי כמזכיר וכגזבר המושב. המסר לילדיי לקוח ממכתבו האחרון של אבי: “.. תגדל להיות בן אדם.. אל תשכח את הערכים עליהם גדלת ושתהייה אדם טוב.”

99